botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ליקוי שמיעה (סעיף 84א לחוק)

1. הדין
סעיף 84א לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"84א. ליקוי שמיעה (תיקון התשס"ה (מס' 2))
(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא-אם-כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן: "רעש מזיק");
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה: "רשומה רפואית");
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי העניין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן: "טנטון") עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא-אם-כן התקיים האמור בסעיף-קטן (א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3,000 ו- 4,000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

2. כללי
סעיף 84א(א) לחוק קובע תנאי-סף לצורך הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה {עב"ל 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד גרשטיין, תק-אר 2015(2), 716 (2015)}.

בפסיקת בית-המשפט הובהר כי סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טנטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על-ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין טנטון {עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.10.08)}.

במהלך השנים שחלפו מאז חקיקתו של סעיף החוק בשנת 2005 דנה פסיקת בית-המשפט בפרשנות סעיפיו השונים, והותוו הלכות לגבי דרך יישומו {עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד אלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.08); עב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם באתר האינטרנט נבו (11.04.10); עב"ל (ארצי) 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי נ' מאיר עמיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.03.11); עב"ל (ארצי) 22749-03-11 יחיאל סלוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.09.13)}.

אין להוסיף להוראות החוק תנאי-סף שאינם מנויים בו במפורש, ולכן די בכך שהמבוטח עמד בתנאי-הסף הפורמאלי של ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, ללא כניסה בשלב זה לשאלה אם מלוא הליקוי נובע מתנאי העבודה אם לאו {עב"ל 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד גרשטיין, תק-אר 2015(2), 716 (2015)}.

כיוון שמדובר במבחן סף סינון טכני, המבחן המהותי של הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש מזיק וליקוי השמיעה בשיעור שלא יפחת מ - 20 דציבל - אינו רלוונטי לבחינת התביעה בשלב המקדמי של בחינת הפיחות בשמיעה {עב"ל (ארצי) 40097-08-10 מאיר אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.11)}.

משמעות הדברים הינה כי ניתן להכיר בהחמרה בכל שיעור כבפגיעה בעבודה, כל עוד מתקיימים שאר תנאי-הסף הנקובים בחוק; כל עוד יש קשר סיבתי בינה לבין הרעש המזיק בעבודה; וכל עוד הפגיעה הכוללת בשמיעתו של המבוטח, לרבות המצב הקודם שאינו קשור לעבודה, עולה על 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים {עב"ל (ארצי) 469/09 אריה שאולי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.11)}.

3. טנטון - סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי
ב- עב"ל 45494-03-13 {המוסד לביטוח לאומי נ' דוד גרשטיין, תק-אר 2015(2), 716 (2015)} קבע בית-הדין כי סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח קובע את התנאים כדלקמן: "רעש תמידי באוזניים (להלן: "טנטון") עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא-אם-כן התקיים האמור בסעיף-קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3,000 ו- 4,000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

האם לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה יש צורך כי הירידה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות, בשיעור של 25 דציבל לפחות, תהיה כולה עקב תנאי העבודה.

דרישות סעיף 84א לחוק, תכליתן סינון ראשוני של פגיעות אשר על פני הדברים ברי, כי לא יתקיים קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה.

תכליות אלו ראוי שינחו אותנו בפרשנות סעיפי המשנה של אותו סעיף בחוק. הטנטון, היינו אותו רעש פנימי או זמזום מתמיד באוזניים שרק הסובל ממנו שומע אותו, הינו לכן ליקוי סובייקטיבי שלא ניתן לאישוש אובייקטיבי ישיר.

משום כך נקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק שלושה תנאי משנה אובייקטיביים המאפיינים טנטון שהינו תוצאת חשיפה לרעש מזיק, ושרק בהתקיים כולם כאחד ניתן להניח כי מדובר בתלונת טנטון אותנטית.

התנאי הראשון בסעיף 84א(ב)(1) הינו ירידה בכושר השמיעה "בתדירויות גבוהות". הטעם לתנאי זה הינו, כי טנטון עקב חשיפה לרעש מזיק מתאפיין בירידת כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות. לגבי דרישה זו להפחתת כושר שמיעה בשיעור של 25 דציבל בתדירויות שבין 3,000 ל- 4,000 מחזורים בשניה, הודגש, כי התדירויות של 3,000 ו- 4,000 מחזורים לשניה, אינן "נקודות ציון" אלא "אזור גיאוגרפי" הניתן לתיחום מדויק על-פי שיטת הממוצעים.

הדרישה הנקובה בסעיף 84א(ב)(1) לחוק נועדה לוודא כי מדובר בעקומת שמיעה אופיינית לירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש.

בהתחשב בתכלית זו של דרישת 25 הדציבל בתדירויות הגבוהות; כאשר עסקינן בתנאי-סף טכני; וכאשר המחוקק חרף כל סייגיו התכוון בכל זאת שטנטון עקב חשיפה לרעש מזיק ייחשב כפגיעת עבודה {עב"ל (ארצי) 525-08 רחמים בג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.09.10)} אין להוסיף לסעיף החוק סייגים שאינם מנויים בו במפורש, ואין הצדקה לקבוע כי לצורך התקיימותו של סעיף 84א(ב)(1) לחוק יש הכרח כי הירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות בשיעור 25 דציבל לפחות תהיה כל כולה כתוצאה מעבודה ברעש.
טינטון הוא מצב רפואי ותופעה סובייקטיבית שקשה להוכיחם מבחינה רפואית. הוא מבוסס על תלונותיו של הנפגע. ההתייחסות לתופעת הטינטון נעשית על-פי תלונות קודמות של המבוטח ורישומים רפואיים {ב"ל (חי') 405/07 ציבולבסקי יפים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 307 (2008)}.

לאור מצב דברים זה, לפני תיקון החוק, מכוח הפסיקה ועל בסיס חוות-דעת רפואיות נקבע כי, קיומו או אי-קיומו של טינטון נבחן על-פי תלונות קודמות של הנפגע בטרם הגיש תביעה להכרה בטינטון כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה ובמקרים שהיו רישומים רפואיים קודמים הכירו בתלונות של מבוטח המתלונן.

תופעת הטינטון גורמת לפגיעה בתפקוד בכלל, לרבות בעבודה, והטרדה, עד כדי כך שהיא גורמת לסובל לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. על-כן, זהו המבחן האובייקטיבי שקבע המחוקק לתופעת הטינטון.

כלומר, בטרם תוקן החוק לביטוח לאומי, שלטה הקביעה אם הטינטון תמידי ואם לאו, נבחנה על-פי תלונות קודמות ורישומים רפואיים של המבוטח. מצב דברים זה אשר היה קיים ערב תיקון החוק היווה רקע להוספת התנאים באופן של הוספת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי.

כיום לאחר תיקון חוק הביטוח הלאומי, בית-הדין לעבודה כפוף להוראת המחוקק, שהציב מבחן אובייקטיבי {"פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי"} שעל המבוטח לעמוד בו לצורך הוכחת תביעתו ביחס לטינטון בשל הקושי הרפואי להוכיח את תופעת הטינטון.

זהו כלי עזר אובייקטיבי שיכול להעיד על-כך שהמבוטח אכן סבל והתלונן על טינטון בשל הפרעה בתפקוד. לתשומת-ליבינו, סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, מדבר על "פניות" בלשון רבים.

ב- ב"ל (נצ') 2633/04 {רפאל אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(2), 1776 (2006)} קבע בית-הדין כי הוספת סעיף 84א לחוק באה לשנות את המצב המשפטי הקיים. התנאים שנקבעו בסעיף, כתנאי להכרה בליקוי שמיעה כבפגיעה בעבודה, הם תנאים חדשים אשר לא היו חלים טרם תיקונו של החוק, ואין להחילם באופן רטרואקטיווי על מי שתביעתו אמורה להיבחן על-פי המצב החוקי שהיה קיים טרם תיקונו של החוק.

4. סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי
ב- ב"ל (ב"ש) 1087/08 {יעקב כהן נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(2), 3699 (2008); ב"ל (ב"ש) 1852/07 אלברט קדוש נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2008(2), 3436 (2008)} נדונה השאלה במחלוקת מהיא הפרשנות שיש לתת לתנאי הדורש ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים, בהתאם לסעיף 84א(א)(2) לחוק.

שעה שמדובר בסעיף חוק אשר תחם מפורשות את הזכאים להיות מוכרים כנפגעי עבודה עקב ירידה בשמיעה - כך שבפועל שצמצם את היכולת לקבל הכרה באמצעות החוק יותר מאשר המצב טרם כניסת התיקון לתוקף - מחייבת פרשנות מצמצמת, שעה שמדובר בחוק סוציאלי מובהק.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמחוקק לא ציין האם מדובר בתדירויות הדיבור, שעה שבנושאים אחרים באותו תיקון לחוק מוגדרות תדירויות ספציפיות. מכך יש להסיק כי שעה שהמחוקק רצה לתחום תדירויות עשה זאת במפורש, וכשלא-עשה-כן - כוונתו היתה שדי בירידה בתדירות כלשהי בשיעור שקבע.

ב- ב"ל (חי') 2959/05 {לטבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.02.06)} נקבע כי משמעות הפרשנות שנותן הנתבע להוראות סעיף 84א מבטלת למעשה את לשון אותו סעיף ברשימת סעיפי הליקוי שכן בהתאם לפרשנות הנתבע לא יוכר ממילא ליקוי שמיעה בלא שתהא קיימת פגיעה בתדירויות הדיבור כך שבד-בבד גם לא יוכר טינטון בלא שתהיה קיימת פגיעה בתדירויות הדיבור.

מלשון הסעיף אף עולה כי כושר שמיעה קיים גם בתדירויות הגבוהות ולא רק בתדירויות הדיבור כך שלא ניתן לייחס למונח "כושר שמיעה" כשלעצמו כוונה חד-משמעית לתדירויות הדיבור שהרי החוק עצמו מדבר גם על כושר שמיעה בתדירויות הגבוהות.

מבחינה רפואית אדם יכול לסבול מטינטון קבוע, והמדובר בסבל של ממש, וזאת גם כאשר שמיעתו לא נפגעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות, אלא שהפגיעה קיימת בתדירויות הגבוהות בלבד, ומתן הפרשנות הניתנת על-ידי הנתבע, להוראות החוק, תביא לתוצאה אשר תשלול זכאות להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה מאודם כזה, גם אם אין ספק שהוא סובל מחבלה אקוסטית ומפגיעה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות, שכן סעיף 84א(ב) דורש לעניין טינטון את התמלאות כל תנאי סעיף-קטן (א) ובנוסף לכך פגיעה בתדירויות הגבוהות בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

אם המחוקק רצה לפגוע באופן כה משמעותי באנשים הסובלים מטינטון, היה עליו לעשות כן במפורש ובלשון ברורה ולא להוסיף ללשון החוק מילים שאינן כתובות בהן.

5. סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי
סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, מונה תנאים מצטברים לצורך הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, כך שמעבר לתנאי בדבר הפגיעה בכושר השמיעה העומד בבסיס אותו סעיף, חובה על-פי הסעיף כי התלונות בדבר הטינטון יתועדו ברשומה רפואית, באופן שהפניות יהיו "חוזרות ונשנות", לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.

ב- ב"ל (נצ') 1882/07 {מאיר בניסטי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7212 (2008)} נקבע כי מעיון בתיעוד הרפואי המצוי בתיק לא ניתן למצוא בגדרו זכר לרישום ו/או איזכור כלשהו בדבר תלונות מצד התובע לעניין הטינטון, ממנו לטענתו הוא סובל, עובר לסיום העסקתו במקום עבודתו.

כל שנמצא בתיעוד הרפואי, תלונה אחת ויחידה לעניין הטינטון, המתועדת בבדיקת השמיעה מיום 20.03.07, אשר כאמור אינה רלוונטית לענייננו, לאור עובדות אלה, קיבל בית-הדין את התביעה בחלקה.

6. סעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי
מלשון סעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי ברור, כי הדרישה היא להפחתה בכושר השמיעה בכל אוזן, בכל אחת משתי התדירויות, המוגדרות כ-"תדירויות הגבוהות", לעניין סעיף זה. ובשים-לב לשימוש שעשה המחוקק ב- ו' החיבור, משנכתב: 3,000 הרץ ו- 4,000 הרץ. ברי, כי לשם כך יש לבחון ההפחתה בכל אחת מן התדירויות הללו בנפרד ורק בהתקיים התנאי בכל אחת בנפרד, יש בכך כדי למלא אחר דרישתו המפורשת של המחוקק.

נדגיש כי בחינת ההפחתה על דרך "ממוצע" התדרים, יש בה משום קריאה אל תוך הסעיף של תנאי, שלא נקבע על-ידי המחוקק ואין להוסיפו לסעיף על דרך ה-"פרשנות" {ב"ל (חי') 1307/07 בג רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 445 (2008)}.

7. סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי
ב- ב"ל (נצ') 2018/07 {אשר קהלני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4986 (2008)} עסק בית-הדין במחלוקת ביחס לשאלה אם מתקיים בתובע האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, היינו, שהפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

לשון סעיף 84א(ב)(3) ברורה דיה, ואינה קובעת מפורשות כי הרישומים הרפואיים המתעדים פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין הטינטון תהיינה דווקא ממועד שקדם להגשת התביעה, או כל מועד אחר, לא כל שכן כאשר בפני פקיד התביעות עמדו בדיקות שמיעה טרם מתן החלטה בעניינו של התובע, כאמור.

סעיף 84א(א)(3) לחוק מפנה, לעניין הגדרת רשומה רפואית לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 {להלן: "חוק זכויות החולה"} ובסעיף ההגדרות שבחוק זה, נכללות ההגדרות הבאות: "טיפול רפואי" - לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי; "רשומה רפואית" - מידע לפי סעיף 17 המתועד בדרך של רישום או צילום, או בכל דרך אחרת, לרבות התיק הרפואי של המטופל בו מצויים מסמכים רפואיים על אודותיו; "מידע רפואי" - מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו.

סעיף 17(א) לחוק זכויות החולה קובע כי "מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין-היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית."

בנוסף, לוועדה הרפואית מוקנית הסמכות על-פי החוק לקבוע את הקשר הסיבתי בין הליקוי הרפואי שבגינו תובע המבוטח אחוזי נכות לבין הפגיעה בעבודה.

ב- דב"ע נב/27-0 {זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.92)} דן בשאלת הפניה לבית-הדין בתביעה על החלטת פקיד התביעות לאחר פניה בנושא לוועדה רפואית, העיר בית-הדין הארצי כי הוועדה היתה חייבת לדון בקשר הסיבתי הנטען בין האירוע המוחי לבין התאונה, חרף קביעת פקיד התביעות של המוסד, מאחר שמצוות המחוקק היא ששומה על הוועדה לקבוע אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך {סעיף 61(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968} ואין הוועדה רשאית לדחות על-הסף אפשרות של קשר סיבתי כאמור מהטעם שהפגיעה לא קיבלה את אישורו של פקיד התביעות.

8. ההלכה הפסוקה
ב- עב"ל 45494-03-13 {המוסד לביטוח לאומי נ' דוד גרשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.15)} נקבע כי אשר לפרשנות סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, בסיטואציה של החמרת ליקוי שמיעה קודם שלא נגרם כתוצאה מעבודה - לא נדרשת החמרה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, אלא די בכל החמרה; אשר לפרשנות סעיף 84א(ב)(1) לחוק הנ"ל - לצורך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה אין צורך כי הירידה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות, בשיעור של 25 דציבל לפחות, תהיה כולה עקב תנאי העבודה.

ב- עב"ל 37437-10-12 {מרדכי ברזילי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.15)} נקבע כי על מבוטח להגיש תביעתו להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה בתוך 12 חודשים מהמועד בו תועד הליקוי לראשונה וכמפורט בסעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

יחד-עם-זאת, במקרה של החמרה בליקוי השמיעה, דרישת 12 החודשים לפי סעיף זה, תיעשה ממועד ההחמרה ועד למועד הגשת התביעה למשיב, כאשר די בכל החמרה.

ב- עב"ל 14801-03-11 {המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם עובדיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.13)} בית-הדין הארצי קיבל את ערעור המוסד וקבע כי אין מקום לשנות מהלכות קודמות לפיהן תיבחן הירידה בשמיעה הנדרשת מכוח סעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, על-פי מבחן הולכת העצם ובתדירויות הדיבור.

ב- בר"ע 35858-09-12 {שיף מוטק נ' המוסד לביטוח לאומי , פורסם באתר האינטרנט נבו (12.12.12)} בית-הדין פסק כי הסתמכות המומחה הרפואי שמונה על-ידיעה פרטית לגבי מהימנות מכון פלוני או בודקת אלמונית, אפילו היא רק שיקול אחד בהעדפת בדיקה אחת על פני האחרת, פוגמת ביסוד חוות-הדעת ובמראית פני הצדק של ההליך המשפטי ולפיכך, על-כן הורה על מינוי מומחה רפואי אחר.
ב- ב"ל (נצ') 54324-12-14 {אחלאס שרארה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.15); ב"ל (ת"א) 31307-10-13 בועז שמשון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.15)} נקבע כי הדרך בה יש לקבוע אם התקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו "שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית" היא במספר אופנים:

האחד, יש לקבוע ככלל כי עצם התלונה על טנטון מעיד על פגיעה בתפקוד, ואין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד.

השני, תכלית התנאי "פניות חוזרות ונשנות" היא לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, וזאת לאחר שנקבע שליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. לאור תכלית התנאי והעובדה שהתנאי נבדק לאחר שהמבוטח עמד בתנאים האחרים הקבועים בחוק, יש לקבוע מבחן גמיש ולא מבחן קשיח, מונחה על- פי אמות המידה הבאות:

ראשית, פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן.

שנית, מאותו טעם, ככלל, אין להתחשב בפניות לרופא בקשר לטנטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

שלישית, ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא ראויה להיחשב כפניה אחת לטיפול בטנטון ולא "לפניות החוזרות ונשנות". עם-זאת, די בשתי פניות בלתי-תלויות זו בזו עקב תלונת הטנטון כדי שמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף.
רביעית, אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי הזמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות הן ביחס למועד הגשת התביעה למוסד והן ביחס לפרק הזמן בין פניה אחת לשניה. מרחק הזמן בין פניית טנטון אחת לשניה ובין שתיהן למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות.

חמישית, ראוי שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא ידחה תביעה שכזו על-הסף ללא בירורה.

ב- ב"ל (ת"א) 42816-12-13 {זהבה אברהמי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.15)} נקבע כי סמכותו של פקיד התביעות לדרוש את תובע הגמלה לעמוד לבדיקה רפואית אינה מתאיינת מקום בו הגיש המבוטח תעודה רפואית התומכת בטענותיו.

שכן, כל עוד לא הומצאה תעודה רפואית, לא הונחה תשתית ראשונית לבדיקת המצב הבריאותי ומשהוגשה, רשאי פקיד התביעות לדרוש כי התובע יבצע בדיקה רפואית.

כללים אלה אינם יחודיים לתובע גמלה לפי סעיף 84א לחוק אלא לכל תביעה אשר זכאותה מותנית במצב בריאותי.

כך למשל בקשר עם תביעות לדמי פגיעה אשר תנאי לבירורן הוא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, כך בתביעות לדמי תאונה, שמירת הריון ועוד.

כללים אלה אינם נוגעים לגמלאות אשר זכאותן מותנית בקביעות רפואיות של ועדות רפואיות אשר הוקמו מכוח החוק והתקנות.

סעיף 84א(1)(2) לחוק קובע כי אחד מתנאי-הסף להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה הוא כי כושר השמיעה פחת, בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניים.

לצורך עמידה בתנאי-הסף על המבוטח להמציא בדיקת שמיעה העומדת באמות המידה הרפואיות ממנה עולה כי קיימת ירידה בכושר השמיעה כנדרש.

לאחר שהונחה בדיקה כאמור, קיימת לפקיד התביעות, מכח חובתו לבירור התביעה, הסמכות לדרוש כי המבוטח יעמוד לבדיקה רפואית מטעמו, לענייננו בדיקת BERA.

בעיקרו-של-דבר בדיקת השמיעה בתדירויות הדיבור הינה בדיקה סובייקטיבית, לפיכך אין לשלול את סמכותו של פקיד התביעות לבחון את אמיתות תוצאותיה.

בדיקת BERA לעומת-זאת הינה בדיקה אובייקטיבית ולפיכך בקשת פקיד התביעות כי התובעת תבצע בדיקת BERA היא במסגרת סמכותו.

ב- ב"ל (נצ') 37467-09-13 {ענאן ח'טיב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.14)} נקבע כי לשונו של סעיף 84א(א)(3) לחוק ברורה, מפורשת ואינה משתמעת לשתי פנים.

הסעיף מונה 3 תנאים מצטברים אשר רק בהתקיימם, ניתן להכיר בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש כתוצאה של פגיעה בעבודה.

אחד מהתנאים הוא הגשת תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 לחוק זכויות החולה.

מדובר בהוראת חוק, מפורשת וברורה המחייבת כאמור הגשת תביעה בתוך 12 חודשים מיום שבו תועד הליקוי לראשונה.
ב- ב"ל (חי') 36324-07-13 {פרח סאבא נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.08.14)} נקבע כי המסמכים הרפואיים הם ראיה בעלת משקל משמעותי במארג הראיות והעדויות, שעליו מבסס בית-הדין את הכרעתו אם התרחש אירוע תאונתי אם לאו.

ב- ב"ל (ת"א) 60292-05-13 {קזס יום טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)} נקבע כי הירידה בשמיעה הנדרשת בסעיף 84א(א)(2) תיבחן על-פי מבחן הולכת העצם, הבוחנת את הקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש מזיק בעבודת הנפגע ובין הירידה בשמיעה, ולא על-פי מבחן הולכת האויר הבוחן ירידה בשמיעה מכל מקור שהוא.

ב- ב"ל (חי') 1255-04-13 {מאהל עבאדי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.14)} נקבע כי מקום בו לא פחת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, כאשר פסיקת בית-המשפט פירשה זאת כמתייחס לתדירויות הדיבור, הרי שלא ניתן להכיר בליקוי שמיעה ממנו סובל התובע כתוצאה של פגיעה בעבודה ומשלא עמד התובע בתנאים הנדרשים להכיר בליקוי השמיעה, הרי שלא ניתן לדון בטענתו להכיר בטנטון, כפגיעה בעבודה.

ב- ב"ל (ת"א) 16384-03-13 {יצחק לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.13)} נקבע כי כאשר פקיד התביעות דוחה תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, מהטעם שהפחתת השמיעה אינה מגיעה ל- 20 דציבל בתדירויות הדיבור בכל אוזן, והתובע ממציא בדיקת שמיעה סותרת, על בית-הדין למנות מומחה - יועץ רפואי בשאלת העמידה של התובע בתנאי-הסף.