botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

תשלומי גמלה - גמלאות כפל (סעיף 320 לחוק)

1. הדין
סעיף 320 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"320. גמלאות כפל (תיקונים: התשנ"ה (מס' 5), התשנ"ח (מס' 5), התשס"ה (מס' 1א), התש"ע (מס' 7))
(א) לא תשולם תוספת קצבה:
(1) בזכותו של אדם המקבל קצבה;
(2) לשני בני אדם או יותר בזכותו של אדם אחד.
(ב) גמלת סיעוד לא תיחשב כקצבה לעניין סעיף-קטן (א)(1).
(ב1) נמצא אדם זכאי לקצבה בעד תקופה שבעדה שולמה בזכותו תוספת קצבה (בסעיף-קטן זה: "הזכאי"), יופחת מסכום הקצבה שהוא זכאי לה סכום תוספת הקצבה ששולמה בזכותו כאמור, ובלבד שבתקופה שבעדה שולמה בזכותו תוספת הקצבה, התגורר הזכאי עם האדם שלו שולמה התוספת, ואותו אדם נפטר בטרם התבררה זכאותו של הזכאי לקצבה; על סכום תוספת הקצבה שיופחת כאמור, יחולו הוראות סעיף 315, בשינויים המחוייבים.
(ג) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת:
(1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד;
(2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה.
(ד) היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן; בחר בקצבת נכות לפי פרק ה' או בקצבת תלויים לפי הפרק האמור במקום בקצבת זקנה או בקצבת שאירים, לפי העניין, לא תפחת קצבת הנכות או קצבת התלויים כאמור משיעור קצבת הזקנה או קצבת השאירים כל עוד הוא זכאי לכך כאמור.
(ה) על-אף הוראות סעיף-קטן (ג)(1), זכאי לקצבת תלויים שנעשה זכאי לקצבת זקנה, או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת תלויים, יקבל קצבת תלויים ומחצית מקצבת הזקנה שהיתה משתלמת לו, ובלבד שקצבה זו לא תפחת משיעור הקצבה הכוללת שהיתה משתלמת לו אילו שולמה לו קצבת הזקנה במלואה ובנוסף לה מחצית הקצבה הגבוהה מבין אלה: קצבת תלויים או קצבת שאירים.
(ו) הוראות סעיף-קטן (ג) לא יחולו לגבי:
(1) קצבת ילדים;
(2) דמי קבורה;
(3) מבוטח המקבל קצבת נכות לפי פרק ה' והזכאי לקבל קצבת נכות כאמור בקשר לפגיעה אחרת, ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלה על הקצבה שהיתה ניתנת לו אילו היתה דרגת נכותו לפי פרק ה' 100 אחוז;
(4) קצבת לידה;
(5) תשלום מיוחד לפי סעיף 62;
(6) גמלת סיעוד.
(ז) לא יהיה אדם זכאי לדמי אבטלה בעד התקופה שבה הוא זכאי לאחד מאלה:
(1) דמי לידה המשתלמים לפי פרק ג';
(2) דמי פגיעה המשתלמים לפי פרק ה';
(3) תגמול לפי פרק י"ב;
(4) דמי חופשה המשתלמים לפי חוק חופשה שנתית או לפי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה;
(4א) דמי הסתגלות מיוחדים;
(5) כל תשלום אחר שהשר, באישור ועדת העבודה והרווחה, קבע בצו כתשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר ולפי התנאים שקבע בצו.
(ח) מבוטחת הזכאית לדמי אבטלה או לדמי הסתגלות מיוחדים בעד ימים החלים בחודש שבעדו היא זכאית גם לקצבת זקנה, תשולם לה בעד אותו חודש הגמלה הגבוהה מביניהן.
(ט) קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי כללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה."

2. זכות הברירה לקבלת קצבאות
ב- בג"צ 2209/13 {פלונית נ' בית-הדין הארצי לעבודה, תק-על 2014(4), 7756 (2014)} נדונה השאלה האם זכאי אדם לקבל על-פי חוק הביטוח הלאומי קצבת שאירים וכן קצבת נכות מעבודה בעד אותו פרק זמן, או שמא עליו לבחור באחת מהן? המענה לשאלה זו מצריך התחקות אחר פירושה הנכון של הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק השוללת כפל קצבאות, וכן אחר פירושו הנכון של החריג לתחולתו של אותו הכלל בדבר "כוונה אחרת משתמעת".

לפי פסיקת בית-המשפט, בית-המשפט אינו נוהג להתערב בפסיקותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, למעט במקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית, וההתערבות נדרשת מטעמים של צדק {בג"צ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.86); בג"צ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.96); בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.96)}.

שיקול מנחה נוסף בהקשר זה נוגע לאופייה של הסוגיה הניצבת על הפרק. ככל שהסוגיה המשפטית היא בעלת חשיבות ציבורית רבה יותר והשפעותיה רחבות וחורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, כך יטה בית-המשפט להתערב בפסיקתו של בית-הדין לעבודה {בג"צ 4614/06 אסעד נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.06); בג"צ 5492/07 בוארון נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.09.10)}.

נקודת המוצא לפרשנותו של חוק היא לשונו ולא ניתן לפרש את החוק באופן שאינו מתיישב עימה. אולם, מקום שבו מאפשרת לשון החוק יותר מפירוש אחד יש לבחור את הפירוש המגשים באופן מיטבי את תכלית החוק וכן יש לחתור להשגת הרמוניה פרשנית בינו ובין יתר הוראותיו של אותו החוק, מתוך ההכרה כי כל סעיף מסעיפי החוק אינו אלא פיסה אחת מתוך השלם {אהרון ברק פרשנות במשפט, כרך שני (1993); עע"ם 1621/08 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' חטיב, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.11)}.

חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי מובהק המיועד בעיקרו-של-דבר להבטיח בדרך של תשלום קצבאות וגמלאות מסוגים שונים רמת חיים בסיסית לתושבי המדינה העומדים בתנאים ובקריטריונים שנקבעו לכך בחוק {ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.12.86); בג"צ 9163/02 וינטראוב נ' שר העבודה והרווחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.06)}.

פרשנות דבר חקיקה העוסק בביטחון סוציאלי, מחייבת מחד גיסא רגישות ותשומת-לב מיוחדת למטרות וליעדים הסוציאליים אותם נועד החוק להגשים וכבר נפסק כי ככל שיש ספק, יפורש החוק לטובת המבוטח {עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.08); עב"ל (ארצי) 229/09 פוריפיקשין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.03.10)}.

מאידך גיסא, נדרשת זהירות יתרה נוכח השלכות הרוחב העשויות להיות לכל קביעה פרשנית כזו ובהקשר זה ככל שבפרשנות תכליתית עסקינן, הרי שמובן, כי גם שמירה על המסגרת התקציבית של המוסד לביטוח לאומי היא תכלית מתכליותיו של החוק {ע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' טרבלסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.14)}. מצויידים בכללי הפרשנות הללו יש לבחון את הוראת סעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי ואת החריג הקבוע בו לפיו בהתקיים "כוונה אחרת משתמעת", לא יחול הכלל השולל כפל קצבאות או גמלאות.

סעיף 320 לחוק מעגן, כאמור, את העיקרון הכללי השולל זכאות לכפל קצבאות או גמלאות והחריגה מעיקרון זה תיתכן בשני מקרים. האחד, כאשר משתמעת מן החוק כוונה אחרת {סעיף 320(ג) רישא לחוק} והשני, בהתקיים איזה מן החריגים שנקבעו בחוק באופן מפורש.

הכלל לפיו לא תשולמנה קצבאות בכפל קיבל ביטוי כבר בגרסתו הראשונה של חוק הביטוח הלאומי {בסעיף 64 לחוק כנוסחו דאז} אך לפיו התאפשרה חריגה מן הכלל רק בהתקיים "כוונה אחרת משתמעת", ואילו החריגים הספציפיים שמצאו את מקומם בחוק כנוסחו היום, הם תולדה של התפתחות מאוחרת והדרגתית, במהלכה הוסיף המחוקק מעת לעת את אותם סעיפי החרגה.

משהוראת ההחרגה הכללית בדבר "כוונה אחרת משתמעת" נותרה בעינה גם לאחר תוספות אלה, אין לראות בחריגים הספציפיים שנקבעו בחוק רשימה סגורה ובמילים אחרות, ניתן עדיין להחריג עניינים נוספים מן הכלל השולל כפל קצבאות מקום שבו משתמעת כוונה כזו מן החוק.

פרשנות אחרת היתה מרוקנת מתוכן את התיבה "אם אין כוונה אחרת משתמעת". תיבה זו מותירה, איפוא, שיקול-דעת פרשני לקבוע במקרה מתאים חריגים נוספים לכלל השולל כפל קצבאות {ע"א 7765/04 מנהל מיסוי מקרקעין רחובות נ' זכי דוגה ובניו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.10); בש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.92)}.

נראה כי הוראת סעיף 320(ד) סותמת את הגולל על האפשרות להחריג את כפל הקצבאות מן ההוראה המחילה את הכלל שבסעיף 320(ג)(1) עליהן. זאת משום שהוראת סעיף 320(ד) משמיעה כוונה מפורשת להחיל את הכלל על קצבאות אלה ומשכך אין לומר כי משתמעת מן החוק "כוונה אחרת".

חוק הביטוח הלאומי הוא כאמור חוק סוציאלי מובהק החותר להבטיח לציבור בישראל רשת ביטחון כלכלית-בסיסית וזוהי התכלית שאותה הוא נועד לשרת.

מערכת הביטוח הלאומי מבוססת על מנגנון של סיוע ועזרה הדדית בין קבוצות האוכלוסייה השונות בהתאם לרמת מסוגלותן, תוך ניסיון לבצע חלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים.

הביטחון הסוציאלי בישראל בנוי על התפיסה כי המבוטח ישלם לפי יכולתו ויקבל על-פי מידת נזקקותו ברף הבסיסי הנדרש לשם סיפוק צרכיו ההכרחיים {דב"ע (ארצי) מט/0-74 נוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא(1) 59, 63 (1989); דב"ע (ארצי) לג/0-24 חבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 415, 420-419 (1973)}.

נוכח מהותו זו שונה הביטוח הסוציאלי מן הביטוח המסחרי, אף שניתן לאתר בו סממנים ביטוחיים-מסחריים מסויימים. כך בעוד אשר בביטוח המסחרי שולט עיקרון "שוויון הערך", כלומר יחסיות התמורה והתמורה שכנגד, בתחום הביטחון הסוציאלי אין מתקיימת בהכרח זיקה ישירה בין תשלום דמי הביטוח ושיעורם להיקף הזכות לגמלה {בג"צ 6304/09 לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.09.10)}.

חוק הביטוח הוא חוק סוציאלי מובהק, שמצד אחד מעניק את ההטבות בתנאים המפורשים בחוק לכלל הזכאים ומשתדל להעניק ביטוח סוציאלי לפחות ברמה מינימאלית לכלל הציבור, וכל זאת על-פי כללים ומבחנים השווים לכל נפש ואשר מוגדרים היטב בדין. בכך יתרונו של חוק סוציאלי זה.
מצד שני מגרעותיו, אם ניתן לכנותן כך, הן בכך, ככל שמדובר, למשל, בנפגעי עבודה ובנכים, בדרך-כלל, שאין החוק יכול או מצליח להעמידם, מבחינת רמת חייהם, על אותה רמה שהסכינו לה בעבר.

על רקע תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי ניתן להבין את הכלל בדבר מניעת כפל גמלאות ככלל המשקף את בחירתו של המחוקק בעולם של משאבים מוגבלים להרחיב את מעגל הזכאים לגמלאות, תוך צמצום גובה התמיכה הניתנת לכל זכאי.

לצד השיקול התקציבי שהנחה את המחוקק בקובעו את הכלל האוסר כפל קצבאות ראה המחוקק להחריג עם השנים סוגים שונים של קצבאות מאיסור הכפל {סעיף 320(ו) לחוק}.

המחוקק בחר להחריג מן האיסור את אותן קצבאות וגמלאות אשר נועדו לענות על צורך ספציפי, מיוחד כגון: קצבת ילדים המיועדת לסייע למשפחות בהוצאות גידול ילדים {בג"צ 7245/10 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.06.13); וגמלת סיעוד המיועדת לסייע למבוטח התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום על-מנת שיוכל להמשיך ולתפקד בביתו {סעיף 224 לחוק הביטוח הלאומי; בג"צ 8766/11 בורובסקי נ' ממשלת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.14)}.

חריגים נוספים המנויים בסעיף כגון קצבת לידה, דמי קבורה ותשלום מיוחד לפי סעיף 62 לחוק {תשלום מיוחד בעד יילוד של מבוטחת שנפטרה בלידה או תוך שנה מיום הלידה} נועדו אף הם לענות על צורך ספציפי מיוחד, וכך גם החריג שבסעיף 320(ו)(3).

חריג זה נועד להבטיח למי שנפגע בעבודה יותר מפעם אחת ונגרמו לו נכויות, כי יקבל את מלוא הקצבה שהוא זכאי לה בגין הנכות המצטברת שנגרמה לו מפגיעות בעבודה ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלו על קצבה שהיתה מגיעה לו אילו היה נכה ב- 100 אחוז, נראה כי בכך ביקש המחוקק להבטיח לנכה העבודה, ככל הניתן, תחליף הכנסה בגובה מלוא הקצבה, הגם שזכאות זו נובעת מפגיעות נפרדות בעבודה. לעומת-זאת סבר המחוקק כי מקום שבו מדובר בקצבאות שונות המיועדות ליתן לזכאי מענה בגין אותו הצורך עצמו והאמורות להשתלם בעד אותו פרק זמן, יש להחיל לגביהן את הכלל האוסר על כפל קצבאות.

קצבת השאירים נועדה לפצות אדם על גדיעת התמיכה הכלכלית הנובעת מפטירת בן משפחה וקצבת הנכות מעבודה נועדה לפצות אדם על גריעת כושר השתכרותו ועל הירידה בהכנסותיו כתוצאה מתאונת עבודה {בג"צ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל - כנסת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.04); עב"ל (ארצי) 20/99 סדיק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.02.02); עב"ל (ארצי) 10183-01-11 גאנם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.12)}.

על-אף השוני בין הקצבאות, קיימת נקודת מפגש ביניהן כקצבאות שנועדו להוות תחליף הכנסה שוטף ולהגן על הפרט מפני מחסור כלכלי.

חוק הביטוח הלאומי, בענפי ביטוח שאירים וביטוח נפגעי עבודה, תכליתו להגן מפני מחסור כלכלי שעלול לבוא עקב הפסקת הכנסות כתוצאה מפגיעה בעבודה, זקנה או מות המפרנס.

אין הוא בא להעניק זכויות לאדם באשר הוא קרוב משפחה של אחר, אלא למנוע, מחוג מוגדר של אנשים, סבל של מחסור בהפסקת הכנסתם או הכנסת מפרנסם.

הנה-כי-כן, הכלל השולל מתן כפל גמלאות לא נועד למנוע את התעשרותו של המבוטח ולכן, העובדה כי תשלום שתי הקצבאות כאחת אין בו משום פיצוי יתר וכן העובדה כי הזכאות לקבלת כל אחת מהן נובעת מאירוע מזכה אחר, אין בה כדי לשלול את תחולתו של הכלל השולל כפל קצבאות "בעד פרק זמן אחד", כהוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק, להבדיל מהוראת סעיף 320(ג)(2) השוללת כפל גמלאות "עקב מאורע אחד".

הקצבאות עליהן חל הכלל שבסעיף 320(ג)(1) לחוק אשר אינו מגביל עצמו, כאמור, לקצבאות הנובעות ממאורע מזכה אחד - נועדו מטבע הדברים לענות על צרכיו של הזכאי לקצבה, כפועל יוצא מן האירוע המזכה. המכנה המשותף הרחב לכל אותן הקצבאות ובהן - קצבת זקנה, קצבת שאירים, קצבת תלויים, קצבת נכות כללית וקצבת נכות מעבודה, הוא תכליתן כתחליף להכנסה של בן משפחה או של הזכאי עצמו, שאבדה.

קבלת העמדה כי קיימת "כוונה אחרת משתמעת" מקום שבו מהווה כל קצבה תחליף להכנסה ממקור שונה, יש בה במידה רבה כדי לרוקן מתוכן את הכלל האוסר על כפל קצבאות והיא תותיר אך מקרים ספורים בגדר תחולתו.

סיכומם-של-דברים - נוכח אופיו הסוציאלי של חוק הביטוח הלאומי ותכליותיו, נוכח השיקולים התקציביים העומדים ביסודו וביסוד הכלל האוסר כפל קצבאות וגמלאות וכן נוכח התכליות שנועדו קצבת שאירים וקצבת נכות מעבודה לשרת, כאשר קמה לאדם זכאות לקבלת שתי הקצבאות הללו בגין פרק זמן אחד, חל לגביהן הכלל הרגיל הקבוע בסעיף 320(ג)(1) האוסר על כפל קצבאות, ואין לקרוא בחוק "כוונה אחרת משתמעת" המחריגה אותן מתחולתו של כלל זה.

הכלל האוסר על כפל קצבאות וגמלאות זה מצא את מקומו בנוסח המקורי של החוק {סעיף 64} ובאותה עת לא פורטו בחוק חריגים ספציפיים. עם השנים תוקן החוק ונוספו בו מעת לעת חריגים מפורשים לכלל המתאפיינים בכך שהם נוגעים לקצבה המיועדת לענות על צורך ספציפי, מיוחד.

נוכח החריגים המפורשים והמפורטים שנוספו לחוק עם הזמן נראה כי נצטמצם הצורך ונצטמצמה האפשרות להפעיל את החריג הכללי שבסעיף 320(ג) רישא. עם-זאת, בהשראת החריגים המפורשים שנקבעו בסעיף 320(ג)(1) ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ניתן לומר כי החריג הכללי יחול כאשר מדובר בקצבאות בעלות מאפיינים ספציפיים ומיוחדים, בדומה לאלה המאפיינים את החריגים המפורשים וכאשר האחת נועדה לענות על צרכים השונים בתכלית מרעותה.

ב- עב"ל 13884-08-12 {עמוס בוחניק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 580 (2014)} נדונה פרשנותו של סעיף 320(ו)(3), בית-הדין קבע כי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכויות השונות המוקנות על-ידי המחוקק למבוטח שנפגע בעבודה, לרבות הזכות לקבלת קצבת נכות ככל שעמד בתנאים הנדרשים לצורך כך.

החוק מגדיר מה ייחשב כתאונת עבודה, כיצד יחושב בסיס השכר לצורך תשלום הגמלה וכיצד תיקבע הנכות; החוק והתקנות מכוחו אף מפרטים כיצד תיקבע דרגת נכות של מבוטח "אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה" {סעיף 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956; (להלן: "התקנות")} ובאילו נסיבות ניתן יהא לבצע "צירוף נכויות", היינו לקבוע דרגת נכות מצטברת בגין יותר מתאונה אחת {סעיף 121 לחוק; סעיף 12 לתקנות}.

נקודת המוצא של החוק הינה לפיכך כי כל תאונת עבודה עומדת בפני עצמה, הן לצורך קביעת שיעור הנכות והן לצורך קביעת בסיס השכר לצורך תשלום הגמלה {סעיפים 98 ו- 104 לחוק; תקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), התשי"ז-1956)}. מכאן שקיימת, ככלל וכפוף לאמור להלן, זכות לקבלת קצבת נכות בגין כל תאונת עבודה בנפרד, לפי שיעור הנכות שנקבע לגביה ובסיס השכר הרלוונטי לאותה תקופה.

סעיף 320(ג) לחוק, הנמצא בפרק "גמלאות - הוראות כלליות", קובע את הכלל לפיו "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת, קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד", וכן "גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה" {סעיפים-קטנים 320(1) ו- 320(2)} הסעיף ממשיך וקובע כי הוראה זו לא תחול על "מבוטח המקבל קצבת נכות לפי פרק ה' והזכאי לקבל קצבת נכות כאמור בקשר לפגיעה אחרת, ובלבד שסך כל הקצבאות לא יעלה על הקצבה שהיתה ניתנת לו אילו היתה דרגת נכותו לפי פרק ה' 100 אחוז" {סעיף-קטן 320(ו)(3); עב"ל 1222/01 שמעון אבישר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.03)}.

היינו, המחוקק החריג באופן מפורש את הסיטואציה - בה מבוטח נפגע בשתי תאונות עבודה שונות {או יותר} ובגין כל אחת מהן זכאי לקבלת קצבת נכות - מהאיסור הכללי על קבלת גמלאות כפל, כל עוד מתקיימת הסיפא לסעיף 320(ו)(3), היינו בכפוף לתקרה הנקובה באותו סעיף.

תקרה זו, יש לפרשה בהתחשב בלשונה ובתכלית חקיקתה {אהרן ברק פרשנות במשפט, כרך ב' - פרשנות החקיקה) 81 (1993); בג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.96); אהרן ברק עקרונות כלליים של המשפט בפרשנות המשפט, מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן, (2002), 1}.

3. מניעת "כפל גמלאות"
הוראת סעיף 320 לחוק מעגנת את העיקרון הכללי של מניעת "כפל גמלאות" ומסדירה את החריגים לאותו עיקרון. מדובר בעיקרון מוכר בחקיקה ובאמנות בינלאומיות מתחום הביטחון הסוציאלי. יסודו של עיקרון זה, בין-היתר, בשיקולי תקציב ובמגבלה במשאבי המדינה.

לעניין העיקרון של מניעת "כפל גמלאות" מבחין סעיף 320 בין שני מצבים: האחד, מתייחס למימד הזמן, קרי לגמלאות המשולמות "בעד פרק זמן אחד" - במקרה כזה מניעת הכפל מתייחסת אך ורק לקצבאות שונות לפי החוק, ולא לגמלאות שאינן "קצבה"; השני - מתייחס לאירוע המזכה בגמלה, קרי לגמלאות המשולמות "עקב מאורע אחד" - במקרה כזה מניעת הכפל מתייחסת לכל סוגי הגמלאות.

לפי החוק, חריגה מהעיקרון בדבר מניעת "כפל גמלאות" אפשרית באחת משתי אפשרויות: הראשונה, מקרים בהם משתמעת מהחוק כוונה אחרת - קרי, כוונה לשלם את הגמלאות בכפל; השניה, מקרים שנמנו במפורש בחוק, למשל סעיפים 320(ה) ו - 320(ו) לחוק.

בית-הדין לא קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה סעיף 320(ו)(3) לחוק הביטוח הלאומי מהווה חריג לאיסור גמלאות הכפל, באופן המחייב לפרשו בצמצום.

המחוקק מצא לנכון להבהיר כי קבלה של שתי קצבאות נכות מעבודה {או יותר} יכולה להתבצע במקביל זו לזו מבלי שתיחשב כגמלת כפל, כל עוד אין חריגה מהתקרה הנקובה בסעיף הנ"ל.

התקרה מהווה לפיכך חריג לעיקרון שקבע המחוקק לפיו יש לשלם שתי קצבאות נכות מעבודה {או יותר} זו לצד זו, כל אחת בהתאם לשיעור הנכות שנקבע לגביה ובסיס השכר הרלוונטי לגביה.

כיוון שמדובר בתקרה, שעשויה להביא להפחתת אחת הקצבאות לעומת החישוב הרגיל שנקבע לגביה על-ידי המחוקק - בית-הדין לא מצא כי יש הצדקה, ודאי בהתחשב בתכליתו הסוציאלית של החוק, לפרש את התקרה באופן שיצמצם את שיעורה מעבר לנדרש לפי לשון הסעיף ותכליתו.

מבחינה לשונית, הגדרת התקרה נעשתה על-ידי המחוקק לפי "הקצבה שהיתה ניתנת" למבוטח, היינו תוך מתן דגש לגובה התשלום {שלוקח בחשבון הן את שיעור הנכות והן את בסיס השכר} ולא לשיעור הנכות בלבד.

בית-הדין קיבל את טענת המערער, כי ככל שהמחוקק מבקש היה להגדיר שיעור נכות מקסימאלי שיכול להיקבע למבוטח שכבר נפגע בתאונה קודמת - יכול היה לעשות זאת במפורש. העובדה כי בחר שלא לעשות כן, אלא להתייחס לשיעור הקצבה - תומכת בפרשנות המערער.

בית-הדין קיבל פרשנותו של המערער, ולפיה כל קצבת נכות בגין כל תאונת עבודה תחושב לפי שיעור הנכות שנקבע על-ידי הוועדה הרפואית ובסיס השכר שנקבע לגביה על-ידי פקיד התביעות, בכפוף לתקרה שתחושב לפי קצבת הנכות שמשתלמת היתה לאותו מבוטח ככל שנכותו היתה בשיעור של 100% לפי בסיס השכר הגבוה ביותר שהוכר לגביו. אין משמעות הדבר כי המבוטח יהא זכאי לקבלת התקרה, אלא רק לכך שהקצבאות המשולמות לו {ותחושבנה לפי הכללים הרגילים הקבועים לכך בחוק} לא תחרוגנה ממנה.

משמעות הדברים לפי חישוביו של המערער, הינה כי סיכום שתי הגמלאות שאמורות להשתלם לו אינו חורג מהתקרה הקבועה בסעיף 320(ו)(3) לחוק הביטוח הלאומי, ולפיכך הינו זכאי לקבלת שתיהן במלואן ללא ניכוי כלשהו.

ב- ב"ל (חי') 27716-07-14 {דניאל ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 11292 (2015)} קבע בית-הדין כי הנתבע פעל כדין בהתאם להוראת סעיף 320(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, כאשר יצר חוב עקב זכאות רטרואקטיבית של התובע לקצבת זקנה החל מתאריך 01.04.13, כשבאותה תקופה קיבלה אשתו תוספת תלויים עבורו בקצבת הזקנה שלה.

הנתבע ערך עדכון חדש להכנסות התובע ואשתו לעניין גמלת השלמת הכנסה רטרואקטיבית החל מחודש 04/13, מועד זכאות התובע לקצבת הזקנה, וכך נוצר החוב של התובע. מדובר כאן, הן בקבלת תוספת לקצבת הזקנה שהוספה לקצבת הזקנה אשתו והן בקבלת קצבת זקנה לאותה תקופה גם על-ידי התובע עצמו. בפועל נוצר מצב שבו התובע קיבל כפל גמלאות מהנתבע, כשמותר לקבל מהנתבע גמלה אחת בלבד.

ב- ב"ל (יר') 38493-11-14 {חנה זבולוני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 6755 (2015)} קבע בית-הדין כי קצבת הזקנה המשולמת לתובעת היא 2174 ש"ח. מאחר שיש להפחית מדמי האבטלה את קצבת הפנסיה אותה מקבלת התובעת, הרי שקצבת הזקנה גבוהה מדמי האבטלה. אי-לכך, אף מטעם זה אין התובעת זכאית לדמי אבטלה.
ב- ב"ל (ת"א) 400-08-14 {סיון שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 2463 (2015)} קבע בית-הדין כי הזכאות לתשלום הגמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים כגון: הכנסות; תשלום דמי ביטוח {סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי}; אי-זכאות לכפל קצבה {סעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי}; מועד הגשת התביעה לנתבע {סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי} ועוד {ראה גם ב"ל (חי') 3185/00 אחמד כיאל - באמצעות אפוטרופסו הכללי, מר קאסם עבד כיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(4), 3785 (2006); ב"ל (ת"א) 1250-08 מוראדי אקדס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(2), 9369 (2011); עב"ל 96/03 דוד פריג' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2004(2), 5 (2004)}.

ב- ב"ל (ת"א) 5257/08 {גולן דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2010(1), 1024 (2010)} קבע בית-הדין כי הוראת סעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי, כמו גם יתר ההוראות הקבועות בסעיפי-המשנה של סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי - מתייחסות לגמלאות או לקצבאות להן זכאי מבוטח מכוח ענפי ביטוח שונים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי ואין בהן כדי לקבוע בענייננו, עת עסקינן בתגמול המשולם בהתאם להוראות חוק התגמולים. בענייננו, חלה הוראת סעיף 21(ג) לחוק התגמולים המתייחסת באופן מפורש לזיקה בין התגמול המשתלם לאסיר ציון והזכאות לגמלת נכות כללית, ואשר על-פי הוראת הסעיף לא ניתן לקבל קצבת נכות כללית בנוסף לתגמול על-פי חוק התגמולים בגין אותה נכות.

ב- ב"ל (ב"ש) 1819-12-10 {מישל רבוח נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(4), 1880 (2011)} קבע בית-הדין כי תקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק לקצבת נכות לפי פרק ט'), התשמ"ד-1984 מתייחסות למציאות שבה נפגע עבודה, מוכר כזכאי לקבלת קצבת נכות כללית. הן באות על רקע העיקרון הקבוע בסעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי ולפיו מבוטח איננו זכאי ליותר מגמלה אחת.

לפיכך, במצב דברים שבו שולם למבוטח נפגע עבודה מענק במקום קצבה לפי סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי, מענק שבמהותו בא לבטא את הזכות העתידית לקצבה ובמועד מאוחר יותר הוכרה זכאותו של אותו מבוטח לקצבת נכות לפי פרק ט' - הרי שאם לא תילקח בחשבון הקצבה המהוונת ששולמה למבוטח במסגרת פרק ה' ביטוח נפגעי עבודה, בעת קביעת זכאותו לקצבת נכות לפי פרק ט' - נמצא כי אותו מבוטח נהנה בפועל בעד אותו פרק זמן, ליותר מגמלה אחת. ממילא התקנות אינן מתייחסות למציאות שבפנינו, שבה משולמת לתובע קצבה במסגרת פרק ה' ביטוח נפגעי עבודה בלבד.

ב- ב"ל 17957-06-11 {בטי בוסקילה תורג'מן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2011(4), 13371 (2011)} קבע בית-הדין כי בתקופה שבה שולם לתובעת גמלה {תוספת לגמלה}, עבור הגב' סוזן בוסקילה, ובה בעת ובמקביל, שולמה גמלת הבטחת הכנסה לגב' סוזן בוסקילה בעקבות תביעה להבטחת הכנסה שהגישה האחרונה, נהנתה התובעת מגמלה שלא כדין בניגוד להוראות סעיף 320(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

ב- ב"ל (ת"א) 6950-09-13 {אשר ברזילי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 11847 (2015)} קבע בית-הדין כי מסעיף 320(ד) לחוק הביטוח הלאומי עולה במפורש כי המחוקק צפה מצב בו אדם עשוי להיות זכאי לקצבת נכות מעבודה {לפי פרק ה' לחוק} ולקצבת זקנה ולמקרה זה נקבע הסדר מיוחד לפיו מי שבחר בקצבת נכות לפי פרק ה', לא תפחת קצבתו מזו שיכול היה לקבל לפי פרק י"א לחוק אלמלא בחר כפי שבחר.

הוראה מפורשת זו מלמדת כי עיקרון מניעת כפל גמלאות חל במפורש על קצבת נכות מעבודה וקצבת זקנה. התביעה נדחתה.