botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

קביעת נכות רפואית ואי-כושר - ערעור (סעיף 213 לחוק)

סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"213. ערעור
החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית-דין איזורי לעבודה; פסק-דינו של בית-הדין ניתן לערעור לפני בית-הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית-הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית-הדין הארצי שמינה לכך הנשיא."

סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי קובע זכות ערעור על החלטות של ועדה רפואית לעררים, לפני בית-דין איזורי לעבודה.

על-פי הסעיף הנ"ל בסמכותו של בית-הדין לעבודה לבצע ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה בלבד, והוא אינו מוסמך להתערב בשיקול-דעתה המקצועי הרפואי {בר"ע 12395-05-15 מויאל יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(2), 1074 (2015)}.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי, סמכותו של בית-הדין לדון בערעור על ועדה רפואית בשאלה משפטית בלבד. בית-הדין בוחן האם בדיוני הוועדה נפלה טעות משפטית במובחן משאלות עובדתיות המתעוררות, שאין זה מתפקידו של בית-הדין לבוחנן, וחזקה כי פרוטוקול הוועדה משקף את הנעשה במסגרת דיוני הוועדה.

משכך, אין מקום לקיומו של בירור עובדתי באשר לנעשה במסגרת דיוני הוועדה, כל עוד קיימה הוועדה את חובותיה על-פי דין {בר"ע 30873-04-14 ויקטוריה פחוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 707 (2014)}.

לא אחת נפסק, כי על בית-הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה {עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999); ב"ל (ת"א) 31106-04-14 תמר דרורי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(3), 2135 (2015); ב"ל (ת"א) 24879-11-14 ב' ש' מ' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 25858 (2015); ב"ל (חי') 31224-01-15 עבד אלרחמאן עקאד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 23229 (2015); ב"ל (יר') 49590-06-13 היאם קרעין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 23462 (2015)}.

קביעת אחוזי אי-כושר להשתכר הינו עניין שבסמכותה המקצועית של הוועדה, כאשר בית-הדין לא מוסמך להתערב בקביעה זו, אלא אם הוא מצא טעות משפטית {ב"ל (נצ') 36455-12-14 אבראהים סעאידה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(3), 1272 (2015)}.

להבדיל מוועדה רפואית, ועדה לעררים לעניין אי-כושר פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה. היא קובעת עובדות, אשר לבית-הדין כלים לבחינתם, ובית-הדין ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה, אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי-סבירות שכמוה כטעות בחוק {ראה למשל דב"ע שמ/01-1318 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60}.

אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית-הדין על החלטותיה {דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60; ב"ל (ת"א) 29031-09-14 סוזן רחמני נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 25054 (2015)}.
ב- ב"ל (חי') 43733-02-15 {רבחי מוואסי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(3), 1851 (2015)} קבע בית-הדין כי על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי, הערעור לפני בית-הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך, מוטל על בית-הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.