botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

ערעור (סעיף 123 לחוק)

1. הדין
סעיף 123 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"123. ערעור
החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית-דין איזורי לעבודה; פסק-דינו של בית-הדין ניתן לערעור לפני בית-הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית-הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית-הדין הארצי שמינה לכך הנשיא."

2. כללי
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית-הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לא אחת נפסק, כי על בית-הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה {עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, (1999)}. עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן {עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.06)}.

יחד-עם-זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית-הדין על החלטותיה {ב"ל (נצ') 46683-12-14 ואיל סאלם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(3), 879 (2015)}.

ב- בר"ע 24293-10-14 {צבי רב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 823 (2014)} נקבע כי אכן, קיימים קווי דמיון בין ועדה רפואית לעררים הפועלת מכוח חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו לבין ועדה רפואית לעררים הפועלת מכוח תקנות מס הכנסה.

בשל דמיון זה, נקבע כי על-אף היעדרה של הוראת חוק מפורשת המקנה זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים {מס הכנסה} ניתן לערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים {מס הכנסה} לפני בית-הדין לעבודה.

סמכותו של בית-הדין לעבודה לדון בערעורים על ועדות רפואיות מס הכנסה היא מכוח הפסיקה ולא מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי ובדרך של היקש מוחלת הוראת סעיף 123 לחוק.

הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי מסדירה את הליכי הערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים {נפגעי עבודה}, בית-הדין אינו מוסמך לדון בערעורים על החלטת ועדה לעררים {מס הכנסה}.

עתירה נגד החלטה של ועדה רפואית לעררים {שפועלת על-פי תקנות מס הכנסה} צריכה להיות דומה לעתירה המוגשת על-ידי נפגע בתאונת עבודה או נכה על-פי חוק הביטוח הלאומי בהליך של ערעור לבית-הדין לעבודה {דב"ע (ארצי) נד/01-52 נוגה גרובר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.96)}.

מטבע הדברים רצוי שיהיה ערעור בנושאים משפטיים על החלטת ועדה רפואית. אולם, זכות ערעור אינה זכאות הנקנית אוטומאטית או הקמה כאילו על אתר עקב עצם שפיטתו של אדם על-ידי ערכאה שיפוטית ראשונה כלשהי או לאחר התדיינות לפניה; היא נולדת אך ורק מכוחה של הוראה מפורשת שבחוק, היוצרת אותה, ומגדירה את תחומיה.

ב- בג"צ 7078/08 {בנימין הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.08.08) (להלן: "עניין הסה")} בית-המשפט דחה על-הסף את העתירה שהגיש הנכה וקבע כי "מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות העותר, החלטנו כי יש לדחות את העתירה על-הסף. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית-דין איזורי לעבודה, אשר על פסק-דינו יכול העותר לערער ברשות לבית-הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לבית-הדין לעבודה".

נציין, כי נוכח העובדה שהעתירה נדחתה על-הסף, לא נדונה שאלת הסמכות לגופה, ולא היו לפני בית-המשפט טיעוני המדינה בעניין הסמכות.

3. הערכאה המוסמכת
ב- בג"צ יריב 3628/08 {ציון יריב נ' מדינת ישראל - משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.05.09) (להלן: "עניין יריב")} עלתה שאלת הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה} ונדונו טענות המדינה שלפיהן אין לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בערעור על החלטת ועדה לעררים {מס הכנסה}. בית-המשפט דחה טענה זו של המדינה באומרו:

"המדינה מסתמכת על הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי מצד אחד והוראות הדין בפקודת מס הכנסה, כמו גם על פסיקתו של בית-הדין הארצי לעבודה שהתייחסה לשאלת הסמכות, וטוענת כי החוק לא הסמיך את בית-הדין לעבודה לדון בעררים על ועדות רפואיות כאמור, וטענה זו אינה משוללת יסוד. אף-על-פי-כן אנו סבורים כי ערר על החלטת ועדה רפואית שהוקמה על-פי חוק הביטוח הלאומי, על-פי טיבו ואופיו ראוי להתברר בתנאים המתאימים, בפני בית-הדין לעבודה ולא בבית-משפט זה. יתרה-מזו, כעמדה עקרונית גם המדינה סבורה כי בג"צ אינו בית-המשפט שאמור לברר עררים על ועדות רפואיות ובעניין זה תלוי ועומד כיום תזכיר הצעת חוק במגמה להסמיך את בית-המשפט המחוזי לשמש כערכאת ערעור לעניין זה.

בנסיבות העניין שלפנינו אנו סבורים כי אם וככל שיש לעותר עילה לערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, יש בבירור עניינו בפני בית-הדין לעבודה כדי לתת לו סעד חלופי הולם. לפיכך, מבלי להכריע בסוגיה העקרונית בכל היקפה, אנו סבורים שאם יש לעותר עילה לגופה לטענתו ואיננו קובעים כך, ניתן לבררה בבית-הדין לעבודה".

ב- בג"צ 570/09 {אלכסנדר וינאפל וארגון הגג של ארגוני הנכים נ' שר האוצר, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.09) (להלן: "עניין וינאפל"} נדונה בעתירה, בין-היתר, שאלת תוקפה החוקי של תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה, המונעת על-פי הנטען בעתירה ערעור על החלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה} לפני גוף שיפוטי.

בית-המשפט העליון דחה את העתירה, בהפנותו להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, באומרו:

"... בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי נתונה לאדם זכות ערעור בטענות בדבר פגמים שנפלו בקביעת נכותו לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכב הוועדה, אופן התנהלותה ומגוון שיקוליה. הטענות האמורות הן מסוג הטענות שמעלה העותר במקרה שלפנינו. האפשרות הנתונה לעותר להביא את טענותיו להכרעה בפני בית-הדין האיזורי לעבודה, כאמור, משמעותה היא כי קיים סעד חלופי ככל שהדבר מתייחס לעניינו הפרטני, וממילא אין בית-משפט זה נזקק לעתירה בהתקיים סעד חלופי ...אשר לסעד המבוקש בהיבט העקרוני, נראה שסעד זה התייתר, משקיימת זכות ערעור לערכאת בית-הדין לעבודה".

ב- בג"צ 7680/11 {יאיר יכין נ' מדינת ישראל רשות המיסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.07.12) (להלן: עניין יכין")} נדונה עתירה בטענתו של העותר, אשר דרגת נכותו נקבעה על-פי ועדה לעררים {מס הכנסה}, כי קיימת הפליה בין נכה מושתל דפיברילטור שדרגת נכותו נקבעת על-ידי ועדות המוסד לביטוח לאומי לבין מושתל שנכותו נקבעת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959.

בית-המשפט נדרש תחילה לשאלת הסמכות לדון בעתירה, והצביע על-כך שבעבר נדונו על-ידי בג"צ ערעורים על החלטות ועדה לעררים {מס הכנסה} ואילו בפסיקה אחרת {בג"צ הסה, בג"צ יריב, בג"צ וינאפל} נדחו עתירות שעניינן ערעור על החלטת ועדה לעררים {מס הכנסה} ונקבע כי לעותרים עומד סעד חלופי, וקבע כך:

"כשלעצמי, אני סבור ששתי הגישות הנוהגות בבית-משפט זה לעניין סמכות יכולות לדור זו לצד זו. הסמכות נתונה לבג"צ, אך ברגיל וכעניין שבמדיניות, ראוי כי ערעורים על החלטות הוועדה הרפואית לעררים יוגשו לבית-הדין לעבודה בגדר סעד חלופי. זאת, בהתחשב בכך שהוועדה הרפואית לפי הפקודה מורכבת מרופאים ששמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים על-פי חוק הביטוח הלאומי ומאחר שבית-דין לעבודה אמון על נושאים כגון דא."

הסמכות לדון בערעור על החלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה} הוקנתה לבית-הדין לעבודה בפסיקתו של בית-המשפט. עיון בפסיקה מעלה כי לגישת בית-המשפט העליון, לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בערעורים על החלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה} כשם שהוא דן בערעורים על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי.

לאור האמור, על-פי ההלכה הפסוקה שמכוחה מוקנית הסמכות לבית-הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים {מס הכנסה}, אשר מבוססת על הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, יש להחיל את הוראת סעיף 123 לחוק גם על ערעור על החלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה}, כלומר - שהחלטת הוועדה לעררים {מס הכנסה} ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית-דין איזורי לעבודה, ופסק-דינו של בית-הדין האיזורי ניתן לערעור בבית-הדין הארצי ברשות בלבד.

מסקנה זו גם מתחייבת מהרציונאל העומד בבסיס פסיקתו של בית-המשפט העליון - הדמיון המהותי בין ועדות רפואיות הפועלות על-פי חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי לבין ועדות רפואיות הפועלות מכוח תקנות מס הכנסה, ובלשונו של חוק יסודות המשפט - "בדרך של היקש".

על-פי תקנות מס הכנסה, הרכב ועדה רפואית מדרג ראשון הוא "פוסק רפואי" כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי, והוא נבחר על-ידי "רופא מוסמך" כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי; דרגת הנכות, או בלשון התקנות "אחוז הנכות" נקבעת "באחוז הנקוב לצד כל אחד מהליקויים או הפגימות אשר במבחנים שבחלקים א', ב' ו- ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי"; הרכב ועדה רפואית לעררים על-פי תקנות מס הכנסה הוא "שלושה רופאים אשר ייבחרו על-ידי רופא מוסמך מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שנקבעה בידי שר העבודה ופורסמה ברשומות, על-פי חוק הביטוח הלאומי; גם ההסדר בנוגע לבדיקה מחדש המעוגן בתקנות 25 ו- 26 לתקנות מס הכנסה דומה להסדר הקבוע בעניין זה בתקנות 36 ו- 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות).

ואכן, בשל הדמיון המהותי בין ההסדר שבתקנות מס הכנסה לבין ההסדר שבתקנות הביטוח הלאומי, קבע בית-המשפט כי מן הראוי שערעורים על ועדה לעררים {מס הכנסה} יידונו בבית-הדין לעבודה.
ברגיל, וכעניין שבמדיניות, ראוי כי ערעורים על החלטות הועדה הרפואית לעררים יוגשו לבית-הדין לעבודה בגדר סעד חלופי. זאת, בהתחשב בכך שהוועדה הרפואית לעררים לפי הפקודה מורכבת מרופאים ששמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי, ומאחר שבית-הדין לעבודה אמון על נושאים כגון דא.

נוכח הדמיון המהותי בין ועדה רפואית לעררים הפועלת על-פי תקנות מס הכנסה לבין ועדה רפואית לעררים הפועלת על-פי תקנות הביטוח הלאומי, מן הראוי להחיל גם על הליכי הערעור על ועדה רפואית לעררים {מס הכנסה} את הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, הקובעת כי ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים ניתן לערעור ברשות בלבד.

מסקנה זו גם מתחייבת מפסיקתו של בית-המשפט העליון אשר הקנתה לבית-הדין לעבודה את הסמכות לדון בערעור על החלטת ועדה לעררים {מס הכנסה} בשל הדמיון המהותי בינה לבין ועדה רפואית לעררים {נפגעי עבודה}.

ב- בר"ע 53955-02-13 {המוסד לביטוח לאומי נ' חיים דב שיפריס, תק-אר 2013(2), 1190 (2013)} נקבע כי בהתאם לקבוע בסעיפים 122 ו - 123 לחוק הביטוח הלאומי, המסדירים את זכותו של נפגע מהחלטתה של ועדה רפואית מדרג ראשון לערער עליה בפני ועדה רפואית לעררים, אין בית-הדין האיזורי יושב כערכאת ערעור על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון.

כלומר, סמכותו של בית-הדין קמה רק לאחר שהוועדה לעררים סיימה את דיוניה ונתנה את החלטתה.

ב- חב"ר (ב"ש) 17443-10-11 {איבון איוט סויסה נ' שירותי בריאות כללית - מח' לרפואה תעסוקתית, תק-עב 2013(4), 10117 (2013)} נקבע כי הסיטואציה שבה נתונה ההחלטה הרפואית להחלטת אדם יחיד, ללא כל זכות ערעור רפואית, אינה עולה בקנה אחד עם הדרך המקובלת לבחינת החלטות רפואיות המהוות בסיס לזכויות סוציאליות.

כך למשל, מאפשרות הוראות חוק הביטוח הלאומי לנפגע עבודה לערור בשאלות רפואיות על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון ולערער בפני בית-הדין בשאלות משפטיות על החלטת ועדה רפואית לעררים {סעיפים 123-122 לחוק} קשה לקבל את הטענה כי "כרטיס הכניסה" לוועדות הרפואיות תהיה נתונה כל כולה להחלטת גורם יחיד ללא כל אפשרות לבחינה נוספת.

ב- ב"ל (ת"א) 6927/07 {אברהם בן לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 2073 (2008)} קבע בית-הדין כי על-פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית.

בית-הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק, לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על-פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה ממצאי הוועדה הקודמת. לא זו בלבד שהוועדה ורק היא מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם אם ההחמרה היא תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות.

בית-הדין אינו מוסמך להתערב בקביעותיה הרפואיות של הוועדה כאמור, אלא אם נפלה בהן טעות שבחוק.

הוועדה היא שצריכה להעריך, על-פי שיקול-דעתה הרפואי, מהו שיעור הנכות, בהנתן כי קיימת החמרה הקשורה לפגיעה בעבודה.

ב- ב"ל (ת"א) 5545/07 {יוסף דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 1814 (2008)} קבע בית-הדין כי יוטעם כי אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את החלטת הוועדה מדרג ראשון. היא ועדה רפואית ועליה לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש וללמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה.

ב- ב"ל (ב"ש) 3102/07 {איילה שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 1343 (2008)} קבע בית-הדין כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, עוד נפסק כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית-הדין.

בית-הדין במסגרת סמכותו לדון ב- "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

כלומר, בית-הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

ב- ב"ל (ת"א) 5695/07 {לב נטרביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 1147 (2008)} קבע בית-הדין כי מן הראוי שהחלטת הוועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות.

ב- ב"ל (ת"א) 3702/06 {ברג אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 984 (2008)} קבע בית-הדין: "מכל מקום, הנמקתה של הוועדה, על פניו, לוקה באי-בהירות, משום שהיא עצמה לא הפעילה סעיף ליקוי ספציפי לקרסול (אלא סעיף ליקוי הנוגע לברך) ולמרות זאת פסלה, בהיבט "משפטי", שימוש בסעיף הליקוי 35".

ב- ב"ל (ת"א) 3788/07 {חלפון גבריאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 820 (2008)} קבע בית-הדין: "עם-זאת, הוועדה לא מסכמת דבר בנושא הנוירולוגי, על-אף שנדרשה לו בבדיקתה את המערער, לאור תלונותיו בפניה...לפיכך, אכן היה מקום, כהמלצתה של כב' הרשמת ולך, להחזיר את עניינו של המערער לדיון בוועדה, בנושא הנוירולוגי בלבד".

ב- ב"ל (ת"א) 7181/06 {מוניר שמרוך נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 512 (2008)} קבע בית-הדין:

"8. מסקנותיה של הוועדה הנסמכת על שמיעת תלונות המערער, בדיקתו על-ידי הוועדה ועיון בכל החומר הרפואי שהובא בפני הוועדה.

אלו מסקנות רפואיות שבית-הדין לא מתערב בהן.

9. נוכח ממצאיה של הוועדה והנמקתה המפורטת - לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטתה."

ב- ב"ל (חי') 330/08 {צדקייהב ירמיהו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 331 (2008)} קבע בית-הדין:

"הכרעה
5. כפי שטען בא-כוח המשיב בפני בית-הדין, הלכה היא כי החלטות רפואיות אינן מדע מדוייק, אלא הסקת מסקנות מתוך ממצאים רפואיים.

6. לאור האמור - אין זה נדיר כי ועדות רפואיות שונות מוצאות ממצאים שונים אצל נפגעים, ובשל כך נקבע בהלכה, כי ועדה מדרג שני רשאית לבדוק את המערערים בדיקה קלינית מחדש ולא להסתמך על הבדיקה הקלינית של הוועדה מדרג ראשון.

7. כאשר אנו דורשים מוועדה בהרכב חדש להסיק מסקנות בהתבסס על מממצאים של ועדה אחרת - אנו פותחים את הדלת לאנדרלמוסיה, וניסיון בית-הדין מלמד, כי במקרים כגון אלה - מרבים הוועדות לטעות טעויות משפטיות וכתוצאה מכך, מתמשך הטיפול בנפגעים ויש בכך לפגוע בהם.

8. יתרה-מכך, מאחר שעל-פי פסק-הדין של בית-הדין הארצי נקבע, כי על הוועדה לבדוק האם ניתן לקבוע למערער נכות מותאמת, יש מקום ליתן לוועדה אפשרות לבדוק את המערער בבדיקה פיזית, גם לעניין זה.

9. לסיום יצויין, כי מאחר ומדובר בנכות צמיתה ולא בנכות זמנית - הרי שלא נראה כי המערער יפגע אם תיערך לו בדיקה קלינית נוספת בשלב זה.

10. לאור האמור - עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר רשאית לבדוק את המערער בדיקה קלינית לעניין כיפוף אגודלים ולקבוע בהסתמך על אותה בדיקה - האם המערער זכאי לדרגת נכות, לרבות דרגת נכות מותאמת.

על הוועדה ליתן דעתה לממצאי בדיקת העצמות מיום 06.08.00 ולשקול להיוועץ עם כירורג כף יד."

4. פגימה אורטופדית
ב- ב"ל (חי') 329/08 {עאמר מרג'ייה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 342 (2008)} קבע בית-הדין:

"6. בהתייחס לטענה לעניין אי-מילוי סעיף האבחנות בפרוטוקול הוועדה - אמנם סעיף זה נותר ריק בפרוטוקול הראשון, אך בפרוטוקול השני מיום 20.01.08 איבחנה הוועדה את מצבו של המערער כ-'מצב לאחר נפילה, חבלה בראש ובעכוז'. הוועדה לא טעתה משאיבחנה את המערער רק בשלב זה, דהיינו - לאחר שהיא סיימה לבדוק את הממצאים ההדמתיים שלו בנוסף לבדיקה הקלינית, והיא לא היתה חייבת לאבחן אותו לפני-כן.

7. בהתייחס לפגימה האורטופדית - מסיכום הוועדה עולה בצורה חד-משמעית, כי קביעת הוועדה לפיה המערער אינו זכאי לאחוזי נכות מבוססת על בדיקתה הקלינית ועל בדיקת CT, כאשר מן הפרוטוקול מיום 26.11.07 אנו למדים, כי נערכה למערער בדיקה אורטופדית. בכל מקרה, בוועדה נכחו רופא אורטופד ורופא נוירולוג, ולכן אנו דוחים את טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה לפגימה האורטופדית.

8. באשר לטענה לעניין בדיקת הכיפוף הקדמית - נציין, כי בית-הדין אינו מנחה את הוועדות אלו בדיקות לבצע, ולוועדה שיקול-דעת מקצועי בעניין זה.

9. לאור האמור לעיל, הרי שלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - ועל-כן דין הערעור להידחות."

5. סמכות הוועדה
ב- ב"ל (חי') 3420/07 {סלאמה מוראד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 197 (2008)} קבע בית-הדין כי הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על-פי החוק, היא לוועדה הרפואית לעררים. אין לבית-הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הוועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה.

הוועדה לעררים אינה מחוייבת לקביעות הדרג הראשון והיא רשאית לבדוק את תלונות המערער מלכתחילה.

ב- ב"ל (ת"א) 6432/07 {אדוארד מנדלאוי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 6721 (2008(} קבע בית-הדין כי אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק-הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבותו של בית-הדין בהחלטתה.