botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

סייגים לזכאות (סעיף 166 לחוק)

סעיף 166 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"166. סייגים לזכאות (תיקונים: התשס"ג (מס' 6), התשס"ד)
(א) (בוטל)
(ב) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף-קטן זה.
(ג) (בוטל)
(ד) מי שלשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה, למעט סירוב כאמור בסעיף 37ב(ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הסירוב, בכל פעם שסירב כאמור."

התכלית של תשלום דמי אבטלה היא בעיקרו של דבר לסייע בעד מי שנפלט ממעגל העבודה בעל-כורחו ועקב כך נשבר מטה לחמו ואבדה הכנסתו.

דמי האבטלה אמורים לשמש במקרה כזה כתחליף ההכנסה שאבדה למחוסר העבודה. ברם על מחוסר העבודה לעשות כל אשר לאל ידו, כדי להשיב את הכנסתו שאבדה, ורק כאשר חרף מאמצים אלה לא נמצאה לו עבודה מתאימה, יהיה הוא זכאי לתשלום דמי אבטלה בכפוף למילוי יתר תנאי הזכאות הקבועים בחוק לתשלום זה.

כך למשל על-פי סעיף 166(ב) לחוק, נשללת הזכאות לדמי אבטלה למשך 90 יום ממי שהפסיק את עבודתו מרצונו, ולפי סעיף 166(ג) לחוק, נשללת זכאות לדמי אבטלה למשך 90 יום ממי שלשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה {עב"ל 433/06 קנט אלן כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(4), 384 (2007)}.

על-פי סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי בנוסחו לפי סעיף 2 ללוח י"ג לחוק, "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה".

בתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), נקבע כי התפטרות ממקום העבודה לרגל מצב בריאות או מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה או נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מאותו עובד כי ימשיך בעבודתו, נחשבת כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח.

האמור בתקנה 8 הנ"ל אינו "בגדר רשימה סגורה" {דב"ע 97/ 02-367 אורלי פפר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 98(3), 116 (1998)}.

ב- עב"ל 203/98 {מירב אמיתי כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(3), 123 (2003)} קבע בית-הדין כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר ראתה ושמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי-אמצעי.

בנסיבות אלו, ומשנטל ההוכחה, באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, רבץ לפתחה של המערערת, לא נפל כל פגם בהחלטת בית-הדין האיזורי שדחה את תביעתה ביישמו נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי, כלשונן ולפי תכליתן.

ב- עב"ל 1447/02 {מרים אסייג נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 716 (2003)} נקבע כי לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, נקבע כי די בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על-מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים, אם תתפטר ממקום עבודה בו היא מועסקת ותתחיל לעבוד במקום עבודה אחר בו שעות עבודתה פחותות, משמעותית, מאלה שבמקום העבודה ממנו התפטרה.

בנסיבות המקרה דנן אין בפער בין שעת סיום העבודה שביקשה המערערת לבין זו שהציע לה המעסיק כדי להוות שינוי משמעותי במסגרת שעות העבודה. לפיכך, לא היתה "הצדקה" להפסקת העבודה, כמשמעותה בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

כמו-כן, ההסדר החלופי שהציע המעסיק מילא אחר הדרישה שבסעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים, התש"יד-1954, לקיצור יום העבודה של העובדת במשרה מלאה בשעה אחת ביום. על-כן, גם מטעם זה לא היתה הצדקה להפסקת עבודתה של המערערת כנדרש בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי וכדין נדחתה תביעתה לתשלום דמי אבטלה.

ב- עב"ל 1214/01 {דבורה יקותיאל נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 74 (2003)} נקבע כי זכאות של העובד נקבעת על-פי ויתקו במקום עבודתו מבלי שלעובדת חילופי המעביד באותו מקום עבודה תהא השפעה על הזכאות.

לאור האמור, עובדת חילופי המעבידים ועובדת תשלום פיצויי הפטורים למערערת עם פטירתו של מעבידה הקודם איתן בורוכוב - אינם משנים את תנאי העסקתה לעניין חיוב מעבידתה החדשה להמשיך ולבטחה בביטוח המנהלים.

בנסיבות המקרה שלפנינו, לא הוכח, כי המערערת הסכימה לביטול ביטוח המנהלים בתקופת העסקתה אצל הגברת תדהר. היפוכו-של-דבר עובדת ביטוחה בביטוח המנהלים על-ידי הגברת תדהר בחודשיים הראשונים להעסקתה אצלה והתפטרותה לאחר הפסקת הביטוח על-ידי הגברת תדהר, מצביעים, שלא היתה הסכמה מצידה להפסקת ביטוח המנהלים והיא ראתה בהפסקתו הפרת חוזה עבודתה.
משאלה הם הדברים, יש לקבל ערעורה של המערערת ולכן לפסוק, כי התפטרותה היתה מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ולפיכך היתה זו התפטרות מוצדקת על-פי סעיף 166 לחוק, שלא הצדיקה שלילת זכאותה לדמי אבטלה, על-כן הערעור מתקבל.
ב- ב"ל (חי') 32578-04-13 {ז'נט רייכלין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.11.13)} נקבע כי המחוקק ביקש להקל עם דורשי העבודה ולא להכביד עליהם בדרישה להגשת ערר על החלטה לרשום לדורש עבודה "סירוב" לעבוד, אשר גורר אחריו פגיעה בדמי האבטלה. בהתאם לא נקבעו דרישות פרוצדורליות מכבידות ואף נקבע כי ניתן לערור בעל-פה.
ב- ב"ל (יר') 32578-04-13 {קסיה פנטה נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים - הלשכה המשפטית, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.04.13)} נקבע כי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), אינה קובעת "רשימה סגורה" של מקרים בהם תיחשב התפטרות כ"מוצדקת" לעניין סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

לפיכך, אין בהכרח חפיפה בין "קיומה של הצדקה" להתפטרות, הנדרשת על-פי סעיף 166(ב) לחוק הביטוח כדי שתקום זכאות לדמי אבטלה ב- 90 הימים שלאחר ההתפטרות, לבין "הרעה מוחשית" בתנאי עבודה. על-פי התקנות, התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה היא בגדר "הצדקה" להתפטרות, אך אין משמעות הדבר שלא תיתכן הצדקה להתפטרות כנדרש בסעיף 166(ב) לחוק, אלא אם מדובר ב"הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודה".

ב- ב"ל (ב"ש') 11494-04-11 {אילה זרדאב-אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.07.12)} נקבע כי התובעת לא הוכיחה כי יש לראות בהתפטרותה לאחר חופשת לידה לשם טיפול בבנה כ"מוצדקת" לצורך זכאות לדמי אבטלה בעבור 90 הימים שלאחר הפסקת עבודתה. לפיכך, טענת התובעת כי התפטרה בדין מפוטר וכי היא זכאית לתשלום דמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה, נדחתה.