botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 9 אחוז או יותר אך פחות מ- 20 אחוז (סעיף 107 לחוק)

1. הדין
סעיף 107 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"107. מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 9 אחוז או יותר אך פחות מ-20 אחוז (תיקונים: התשנ"ח (מס' 2), התשס"ג (מס' 5), (מס' 6), התשס"ה (מס' 2))
(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על-אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.
(ב) נכה עבודה כאמור, שבעת הפגיעה בעבודה טרם מלאו לו 21 שנים, ישולם לו המענק בשיעור מוגדל כפי שייקבע בתקנות.
(ג) בסעיף זה, "קצבה חודשית" - סכום הקצבה שהיה מגיע לנכה לפי סעיף 104(ב), בעד החודש שקדם לחודש תשלום המענק, אלמלא היתה דרגת הנכות האמורה, דרגה יציבה."

2. כללי
ב- ב"ל (ת"א) 3221/06 {עורך-דין יצחק יניב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 1928 (2008)} קבע בית-הדין:

"6. סעיף 107(א) לחוק קובע, לגבי מענק לנכה עבודה שדגרת נכותו 9 אחוז או יותר, אך פחות מ- 20 אחוז...

7. על-פי הפסיקה, המועד 'שבו נוצרו התנאים המזכים במענק' הינו מועד תחילת הנכות (עב"ל 96/03 דוד פריג' נ' המוסד, תק-אר 2004(2), 5 (2004)).

הלכת פריג' היא ההלכה המנחה בעניין זה ואין בסיס לטענת התובע כאילו "אבד עליה הכלח"."

ב- ב"ל (ת"א) 7402/05 {אזולאי בועז נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5662 (2008)} קבע בית-הדין כי ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה, עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה, עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות.

ב- עב"ל 501/07 {משה קיטה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2008(2), 364 (2008)} קבע בית-הדין כי הבסיס לחישוב המענק לנכה עבודה לפי הוראת סעיף 107 לחוק הינו שיעור שכרו של נכה העבודה כפי שהיה עובר לקביעת נכותו לראשונה. בהתאמה לכך, תקרת ההכנסה שתובא בחשבון לעניין שיעור המענק תחושב בהתאם להוראת הדין, כפי שהיתה בתוקף באותו מועד.

ב- ב"ל (חי') 1612/07 {אלבז אמנון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5236 (2008)} קבע בית-הדין כי גמלת הנכות בעבודה, הינה בעיקרון גמלה ארוכת טווח מחליפת הכנסה, שתכליתה לאפשר לנפגע לחיות באורח שוטף באותה רמת הכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה.

ההנחה לגבי תשלום אותה גמלה הינה, כי דרגת הנכות האובייקטיבית, על-פי מבחני הנכות לאחר הפעלת תקנה 15, מבטאת את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של נפגע בעבודה עקב הפגיעה בעבודה. תכלית גמלת הנכות בעבודה איננה לפצות את הנפגע כיום בגין הפגיעה בהכנסתו לפני שנים רבות.

לאור-זאת, מבוטח שיוכל להוכיח, כי לפני שנים אירעה לו תאונה שתוכר כתאונת עבודה, יהא זכאי, אחר הגשת התביעה לגמלת נכות, לקבל את אותה גמלה אך ורק בעד התקופה הסמוכה להגשת תביעתו למוסד לגמלת הנכות ולא לפני-כן.

מענק הנכות כגמלת הנכות בעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה. אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה, משולמת הגמלה בסכום חד-פעמי שהזכאות לו קמה במועד קום הנכות היציבה.

עקרונית הזכאות לגמלה, קמה, מיום קום עילת התביעה. עילת התביעה לגמלה לא יכולה בשום פנים ואופן לקום במועד בו בחר הנפגע להגיש תביעתו למוסד. אם כך ייקבע, יהא הדבר מנוגד לתכלית תשלומה של הגמלה ולעולם תביעה לא תוגש בשיהוי, בכך הוראות סעיפים 296 ו- 107(א) לחוק - תתייתרנה.

מעבר לזאת, עילת התביעה גם לא יכולה לקום במועד השרירותי בו הוכרה התביעה על-ידי המוסד, שהרי אז לעולם לא תקום זכאות לגמלה לפני אותו מועד. עם-זאת, השתהות המוסד בהכרה בתביעה לגמלה, המונעת בעד המבוטח הגשת תביעה נוספת לגמלה התלויה בהכרה בתביעה הראשונה לגמלה - מצדיקה, אי-החשבת תקופת השיהוי, לבחינת המועד בו הוגשה למוסד תביעת הגמלה השניה.

ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה - עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות, אלא אם הוכח על-ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד.

ב- עב"ל 1304/04 {עמירם כץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2008(1), 804 (2008)} קבע בית-המשפט כי הזכאות לגמלה, קמה, מיום קום עילת התביעה.

עילת התביעה לגמלה לא יכולה בשום פנים ואופן לקום במועד בו בחר הנפגע להגיש תביעתו למוסד. אם כך ייקבע, יהא הדבר מנוגד לתכלית תשלומה של הגמלה ולעולם תביעה לא תוגש בשיהוי, בכך הוראות סעיפים 296 ו- 107(א) לחוק - תתייתרנה.

מעבר לזאת, עילת התביעה גם לא יכולה לקום במועד השרירותי בו הוכרה התביעה על-ידי המוסד, שהרי אז לעולם לא תקום זכאות לגמלה לפני אותו מועד. עם-זאת, השתהות המוסד בהכרה בתביעה לגמלה, המונעת בעד המבוטח הגשת תביעה נוספת לגמלה התלויה בהכרה בתביעה הראשונה לגמלה - מצדיקה, אי-החשבת תקופת השיהוי, לבחינת המועד בו הוגשה למוסד תביעת הגמלה השניה.

ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה - עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות, אלא אם הוכח על-ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד.

ב- ב"ל (ת"א) 53288-08-10 {שמואל לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 19575 (2015)} נקבע כי הסעיף המסדיר קיזוז גמלה או מענק בגין שיהוי בהגשת התביעה, לגבי נכה בדרגת נכותו של התובע, הוא סעיף 107 לחוק.

בשנת 2002 תוקן סעיף 107 ונקבע כי הסעיף המתוקן יחול על תביעות שהוגשו החל מיום 01.07.03 (תיקון מס' 60).

יצויין כי בנוסחו המאוחר של סעיף 107 הופחתה מכפלת הקצבה החודשית משבעים לארבעים ושלוש. הפחתה זו חלה על פגיעה בעבודה שאירעה ביום התחילה, 01.07.03 או לאחריו.

ב- ב"ל (חי') 55619-12-12 {אהרן צוקר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(1), 18048 (2015)} נקבע כי בשאלת המועד הקובע לצורך חישוב המענק לנכה עבודה, המועד הינו הזמן שבו נוצרו התנאים המזכים במענק כלשון הוראות סעיף 107(א) לחוק הינו, מועד תחילת הנכות ולא מועד הכרת הנתבע בתביעה לדמי פגיעה.

עקרונית הזכאות לגמלה, קמה, מיום קום עילת התביעה. עילת התביעה לגמלה לא יכולה בשום פנים ואופן לקום במועד בו בחר הנפגע להגיש תביעתו למוסד. אם כך ייקבע, יהא הדבר מנוגד לתכלית תשלומה של הגמלה ולעולם תביעה לא תוגש בשיהוי, בכך הוראות סעיפים 296 ו- 107(א) לחוק - תתייתרנה.

מעבר לזאת, עילת התביעה גם לא יכולה לקום במועד השרירותי בו הוכרה התביעה על-ידי המוסד, שהרי אז לעולם לא תקום זכאות לגמלה לפני אותו מועד.

ב- ב"ל (ת"א) 25478-09-13 {מאור בוזגלו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.14); ב"ל (חי') ראובן ירחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.14)} נקבע כי יש להבחין בין קביעה רפואית בדבר דרגת הנכות ומועד תחילתה לבין הזכאות לקבלת הגמלה, שכן יתכנו מקרים בהם על-אף קביעת ועדה רפואית בדבר שיעור הנכות ומועד התחילה לא תקום למבוטח זכאות לקבלת הגמלה. זאת, בין אם הזכאות תשלל כלל ובין אם מועד הזכאות לתשלום יידחה.

עיקרון זה חל הן בענף נפגעי עבודה והן בענפים נוספים כדוגמת נכות כללית ותואם את העיקרון הקבוע בסעיף 296 לחוק, לפיו אם הוגשה תביעה לגמלה לאחר חלוף 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, לא תשולם הגמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש בו הוגשה התביעה.

לכלל זה יש חריג בכל הנוגע לתשלום מענק לנפגע בעבודה שהגיש תביעתו לגמלה לאחר שתמו 12 החודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק {סעיף 107 לחוק}.

3. פגיעה בעבודה
ב- ב"ל (ב"ש) 38128-01-13 {שלמה דרעי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.15)} בבואנו לשקול כיצד ליישם את הוראת התחולה שבחוק המתקן על פגיעות בעבודה שהוכרו במסגרת תורת המיקרוטראומה, נבחן את הוראת סעיף 107 לחוק הביטוח .

מענק הנכות כגמלת הנכות בעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה. אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה, משולמת הגמלה בסכום חד-פעמי שהזכאות לו קמה במועד קום הנכות היציבה.

ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה - עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות, אלא אם הוכח על-ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד.

נקבע כי לעניין מועד היווצרות העילה, קיים שוני משמעותי בין תאונת עבודה מחד, לבין פגיעה בעבודה מסוג מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, מאידך.
השוני בין הפגיעות מן הסוגים השונים בקשר למועד היווצרות עילת התביעה אך מתבקש וכמעט ברור מאליו, נוכח אופיין השונה של הפגיעות. שהרי התאונה בעבודה ניתנת לאתר בזמן ובמקום, ואך ברור הוא כי עילת התביעה בגינה צומחת במועד בו אירעה, בעוד שפגיעות בעבודה מסוג מחלת מקצוע כמו המיקרוטראומה, מעצם טיבן מבשילות ומתגבשות לאורך זמן, ועל-כן, נקבע כי עילת התביעה לגביהן קמה במועד תחילת הנכות.

עיוון בהוראת התחולה שבחוק המתקן מעלה כי הבחנה זו בין הפגיעה מסוג תאונה לבין פגיעה מסוג מחלת מקצוע, לעניין מועד היווצר עילת התביעה בגינן, היא העומדת בבסיס הוראת החוק המתקן, שקבע לעניין תאונה כי המועד הקובע לגביה הוא מועד קרות התאונה, בעוד שלגבי מחלת מקצוע המועד הקובע הוא מועד הזכאות לגמלה, שהוא, כך כבר הבהרנו, מועד תחילת הנכות.

מועדים אלה הם כאמור מועדי היווצרות עילת התביעה בגין הפגיעות בעבודה משני הסוגים.

אכן, המיקרוטרומה, כתורה שהיא יציר הפסיקה אינה מוזכרת מפורשות בהוראת החוק המתקן, לצידן של התאונה ומחלת המקצוע. אלא שמועד היווצרות עילת התביעה במקרה של מיקרוטראומה הוא כמו זה של פגיעה מסוג מחלת המקצוע- מועד תחילת הנכות שהוא גם מועד הזכאות לגמלה. משאלה הם פני הדברים הרי שהוראת התחולה שבחוק המתקן לעניין מחלת מקצוע, יפה ונכונה גם לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.