נאי הזכאות (סעיף 160 לחוק)

1. הדין
סעיף 160 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"160. זכאי לדמי אבטלה (תיקונים: התשנ"ט (מס' 3), התשס"ד, התשס"ו (מס' 3), (מס' 5), התשס"ט (מס' 3), התשע"ד (מס' 6))
(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה: "זכאי") וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1.
(ב) השר, בהתייעצות עם שר הבטחון ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגי חיילים הזכאים לדמי אבטלה לפני שמלאו להם 20 שנים.
(ג) מובטל שהשלים את תקופת האכשרה כאמור, יראו אותו כזכאי לעניין פרק זה אף אם לא מלאו לו 20 שנים ובלבד שמלאו לו 18 שנים והוא המפרנס היחיד של משפחתו או שיש לו ילד כמשמעותו בסעיף 238 ועיקר פרנסתו של הילד עליו, הכל לפי תנאים שנקבעו; לעניין סעיף זה, "משפחה" - בן זוג, הורה, אח או אחות.
(ד) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע נסיבות מיוחדות שלפיהן יראו במי שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 20 שנים זכאי לעניין פרק זה ובלבד שהשלים את תקופת האכשרה כאמור.
(ה) לעניין סעיף-קטן (ב) וסעיפים 161(ג), 168, 170(ב) ו- 174 דין מי ששירת כמתנדב בשירות לאומי או משרת בשירות לאומי-אזרחי כאמור בפסקה (3) להגדרה "מבוטח" שבסעיף 158 כדין חייל, בשינויים המחוייבים.
(ו) מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן: "מועד סגירת העסק"):
(1) מסר הודעה לרשות המסים בדבר הפסקת עיסוקו במשלח ידו כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 61 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975;
(2) נרשם במוסד כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי סעיף 345;
בסעיף זה, "התקופה המיוחדת" - 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע שבמניינם לא תובא בחשבון התקופה הקצרה מבין אלה:
(1) התקופה שבין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו;
(2) 24 חודשים."

2. כללי
ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח" לעניין ביטוח אבטלה.

פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי וכן ההוראות הכלליות לחוק הביטוח הלאומי, אינם כוללים הגדרה של המונח "עובד" ושל המונח "שכר".

על-פי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, דמי אבטלה ישולמו, למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה המוגדרת בסעיף 161 לחוק.

המונח "מובטל" אינו מוגדר ופשיטא שמדובר באדם שאין לו מקור פרנסה, כגון - מי שפוטר מעבודתו. מושג זה של "מובטל" הורחב והוא חל גם על מי שהוצא - בניגוד לרצונו - לחופשה ללא תשלום. המשותף לשני מצבים אלה הוא שעובד נקלע למצב בו - שלא מרצונו - המעסיק חדל לספק לו עבודה ולשלם לו שכר {עב"ל 1083/04 המוסד לביטוח לאומי נ' כרמלה דבש, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.03.05)}.

3. הימצאות בחופשה ללא תשלום - לימודים - הזכות לקבלת דמי אבטלה
חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשירות הציבורי, ותוכנו נקבע על-פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי-הדין לעבודה הכירה במוסד החופשה ללא תשלום ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה.

התשובה לשאלה האם יכולה תקופת השבתון לבוא במניין ימי העבודה לצורך קביעת זכאות לדמי אבטלה - תיגזר מתוך נסיבות המקרה, קרי, מהותה של שנת השבתון בה מדובר כחופשה בתשלום או חופשה ללא תשלום, וכפועל יוצא השעייתם של יחסי עובד-מעסיק בתקופת השבתון.

ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "מבוטח" לעניין ביטוח אבטלה.

פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי וכן ההוראות הכלליות לחוק הביטוח הלאומי, אינם כוללים הגדרה של המונח "עובד" ושל המונח "שכר". על-פי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי, דמי אבטלה ישולמו, למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה המוגדרת בסעיף 161 לחוק. הגדרת המונח "מובטל" מופיעה בסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי.

האם מי שנמצא בשנת השתלמות, ואמור להקדיש את עיתותיו ללימודים, ראוי להיקרא מובטל, או שמא לא לסוג זה של מבוטחים כיון המחוקק בהקניית הזכות לדמי אבטלה.

לא ניתן לקבוע כי בכל מקרה יהיה זכאי מבוטח לדמי אבטלה, וכי הכל תלוי בנסיבות כל מקרה.

ב- ב"ל (ת"א) 3425-01-13 {סוזי מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.15)} נקבע כי על-פי סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי, דמי אבטלה ישולמו אלו למי שהוא "מובטל".

סעיף 163(א) לחוק קובע מיהו מובטל {הזכאי לקבל דמי אבטלה} בתנאים מסויימים יהיה עובד הנמצא בחופשה ללא תשלום זכאי לקבל דמי אבטלה למרות שיחסי עבודה בינו ובין מעסיקו הושעו ולא נותקו.

האחד, העובד צברה את תקופת האכשרה הדרושה;

השני, העובד נרשם בלשכת שירות התעסוקה כדורש עבודה ולא הוצע לו עבודה חליפית;

השלישית, העובד ניצל את כל ימי החופשה הצבורים לזכותו;

הרביעי, משך תקופת החופשה ללא תשלום לא יפחת משלושים ימים.

תכלית תשלום דמי האבטלה לעובד שנמצא בחופשה כפויה ללא תשלום היא להעניק לעובד שמעסיקו כופה עליו חופשה ללא תשלום הכנסה חליפית לשכרו. הענקת הכנסה חליפית נועדה להיטיב הן עם המועסק בכך שמעסיקו יימנע מלפטרו כאשר צפוי צורך בעבודתו בעתיד.

ב- ב"ל (יר') 37470-12-13 {אסתר אסף נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.14)} המטרה העומדת בבסיס ביטוח האבטלה היא לאפשר לעובדים שנפלטו ממעגל העבודה בניגוד לרצונם, קיום בכבוד עד לקליטתם בעבודה חלופית, לפרק זמן מסויים, ולכן לא די בכך שמבוטח מקיים את יסודות ההגדרה של "מובטל" באופן פורמלי.

נוכח התכלית של דמי האבטלה לאפשר לעובדים קיום בכבוד עקב הוצאתם בניגוד לרצונם מחוץ למעגל העבודה, הורחבה הזכאות לדמי אבטלה, תוך שנקבע כי "מובטל" הינו גם עובד שהוצא לחופשה ללא תשלום בניגוד לרצונו.

לפיכך, ככל שמדובר בחופשה ללא תשלום, יש לבדוק אם מדובר בחופשה ללא תשלום אליה הוצא העובד בעל-כורחו, שרק אז קמה לו זכאות לדמי אבטלה. עם-זאת, אין להוציא מכלל אפשרות מצב בו חופשה ללא תשלום נכפית על עובדת לאחר שהשלימה את חופשת הלידה שלה, בין מטעמים הקשורים במקום העבודה, ובין מטעמים הקשורים בעובדת.

או אז, בנסיבות מתאימות, בעצם ניצול החופש ללא תשלום על-ידי העובדת לפי חוק עבודת נשים, לא יהיה כדי לשלול זכאותה לדמי אבטלה.

בעניין הנדון יציאת התובעת לחופשה ללא תשלום לא נכפתה עליה על-ידי מעסיקתה. כמו-כן, התובעת קיימה את יסודות הגדרת "מובטל" לפי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי.

לפיכך השאלה היא האם הנסיבות שברקע יציאת התובעת לחופשה ללא תשלום, מביאות למסקנה שהיציאה אליה נכפתה על התובעת. בהקשר זה, בשים-לב לוותק של התובעת אצל מעסיקתה, הרי שלפי סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, התובעת היתה רשאית להיעדר מעבודתה, ללא הסכמת מעסיקתה, למשך שנה מתום חופשה הלידה, מבלי שהיעדרות זו תיחשב כהפרת משמעת או זניחת העבודה, ותוך זכאות לשוב לעבודתה לאחר תקופת ההיעדרות. במקרה זה נדרשה הסכמת המעסיקה מאחר שהיעדרות למשך כל השנה חרגה משנת ההיעדרות המותרת לפי סעיף 7(ד)(1) הנ"ל.

יציאת התובעת לחופשת לידה נכפתה עליה בשל שילוב נסיבות הקשורות למקום עבודתה {התפקיד הדורש ביצוע עבודות מעבר לשעות העבודה} ונסיבות הקשורות לחייה הפרטיים {הצורך בטיפול בשלישיית תינוקות} התובעת היא אף אֵם לחמישה ילדים נוספים.

ככלל, לא יראו ביציאת עובדת לחופשה ללא תשלום לפי סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, כיציאה שנכפתה עליה.

ואולם במקרה זה מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות קביעה כי יציאת התובעת לחופשה ללא תשלום נכפתה עליה, לצורך סיווגה כ"מובטלת" לפי סעיף 163(א) לחוק.

ודוק, אין מדובר בהכרח בכפיה במובן של היעדר אפשרות פיזית להמשך עבודת התובעת כמחנכת. האפשרויות שעמדו לפני התובעת בנסיבות שנוצרו הן כאלה שאין לייחס למחוקק מדיניות של מניעת תחולת ביטוח האבטלה בעטיין. מסקנה זו נתמכת במטרה החקיקתית של הזכות שהוענקה לעובדת לפי סעיף 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים, להיעדר מעבודתה, עד שנה מתום חופשת הלידה, בהתחשב בוויתקה - זכותה של אישה עובדת לקיים איזון סביר בין חובותיה ההוריות לחובותיה כלפי מקום עבודתה.

ב- ב"ל (ת"א) 26698-06-11 {יעל קדם נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.13)} נקבע כי "מובטל" הוא מי שפוטר מעבודתו או מי שאין לו עבודה, אולם, גם עובד שהוצא לחופשה ללא תשלום כפויה בניגוד לרצונו נחשב כמובטל.

4. פרשנות תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972
ב- עב"ל 447/03 {המוסד לביטוח לאומי נ' ליאור רחמים, תק-אר 2006(3), 310 (2006)} השאלה שעמדה בפני בית-הדין הארצי היא, כיצד יש לפרש את תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי הקובעת את אופן חישוב תקופת האכשרה לגבי מי שהיה חלק מהתקופה עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי וחלק מהתקופה עובד ששכרו משתלם על בסיס יומי.

על-פי הוראות סעיף 5 לתקנות (ביטוח אבטלה) חודש עבודה מלא לגבי התקופה בה היה העובד בגדר עובד חודשי מונה לכל היותר 25 יום.

תקופת האכשרה הנדרשת מעובד יומי שונה מתקופת האכשרה הנדרשת מעובד חודשי.

לעובד יומי נדרשת תקופת אכשרה מקוצרת מן הטעם שהשכר בגינו משתלמים דמי הביטוח הוא שכר עבור ימי עבודה בפועל בלבד.

תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) יוצרת איזון בין הסוגים השונים של המבוטחים. מחד, לצורך בחינת זכאות עובדים שעבדו הן כעובדים חודשיים והן כעובדים יומיים נלקחת בחשבון תקופת האכשרה המקוצרת, ומאידך, בחישוב תקופת האכשרה נקבע כי חודש עבודה מלא בתקופה בה עבד העובד כעובד חודשי הוא 25 יום ולא מספר ימי העבודה בפועל.

כאשר ימי העבודה שעבד העובד בפועל בחודש עולים על 25 יום יש מקום לחשב את ימי העבודה בפועל שעבד העובד.

הוראות בדבר מעמדו של מי שעבד בחלק מן התקופה כעובד חודשי ובחלק מן התקופה כעובד יומי מצויות בתקנה 5 לתקנות הנ"ל.

תכליתה של תקנה 5 לתקנות (ביטוח אבטלה) ניכרת על פניה, והיא, להיטיב עם מבוטח שעבד חלק מן התקופה כעובד חודשי וחלק מן התקופה כעובד יומי, שהרי לולא ההוראה הקבועה בתקנה 5 לתקנות הנ"ל היתה נדרשת מן העובד בתקופה בה עבד כעובד חודשי תקופת אכשרה ארוכה יותר.

יחד-עם-זאת, מחוקק-המשנה לא מצא לקבוע כי בתקופה בה עבד העובד כעובד חודשי יצברו כל ימי העבודה שעבד בפועל לתקופת האכשרה. בעניין זה הגביל מחוקק-המשנה את ימי העבודה שרשאי העובד לצבור בהיותו עובד חודשי ל- 25 ימי עבודה בחודש.

משכך, צפה ועולה השאלה, והיא מה דינם של ימי העבודה בפועל שעבד העובד העולים על אלה הקבועים בתקנה 5 לתקנות הנ"ל? האם יש למנותם בחישוב תקופת האכשרה הנדרשת או שמא מוגבלת הצבירה בחודשים בהם היה מעמדו של העובד "עובד חודשי" ל- 25 יום?

סבורים אנו, כי למרות שתכליתה של תקנה 5 לתקנות היתה להיטיב עם עובד שעבד הן כעובד חודשי והן כעובד יומי, אין לקרוא לתוכה הוראה שאינה מצויה בה, ולפיה כל אימת שצבר העובד בתקופה בה עבד כעובד חודשי מעל ל - 25 ימי עבודה בפועל בחודש פלוני, יובאו ימים אלה בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה הנדרשת.

בהקשר זה יש לציין, כי מעיון בתקנה 5 לתקנות למדים אנו כי במקרים בהם עבד העובד בחלק מן התקופה כעובד יומי ובחלק מן התקופה כעובד חודשי יצר מחוקק-המשנה פיקציה משפטית ולפיה יראו בעובד כזה "כאילו היה כל הזמן שכיר-יום".

הנפקות המעשית של פיקציה זו היא קיצור תקופת האכשרה הנדרשת לגבי עובד זה מ- 180 יום ל- 150 יום בלבד.

ואולם, כפי שעולה מלשון התקנה, השוואת מעמדו של עובד שעבד חלק מן התקופה כעובד חודשי וחלק מן התקופה כעובד יומי למעמדו של עובד יומי אינה לכל דבר ועניין. בתקנה 5 לתקנות נתחמה השוואה זו ונקבע מפורשות כי חודש עבודה מלא בתקופה בה עבד העובד כעובד חודשי יחשב ל - 25 יום וזאת ללא קשר לימי העבודה בפועל שעבד עובד זה.

הדרישה לפיה לצורך חישוב תקופת האכשרה יובאו ימי העבודה בפועל של העובד אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה ואף לא עם תכליתה, שהיתה להיטיב עם עובד שעבד הן כעובד יומי והן כעובד חודשי, תוך הצבת גבולות וסייגים לפיהם חודש עבודה מלא לא יעלה על 25 יום.

משבחר מחוקק-המשנה להיטיב עם מצבו של העובד על-ידי השוואת מעמדו לזה של כעובד יומי, תוך תחימת הגבול לגבי ימי העבודה שיובאו בחשבון בתקופה בה עבד העובד כעובד חודשי, אין מקום להביא בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה את ימי העבודה בפועל שעבד, העולים על 25 יום.

על-כן, האיזון שנעשה בתקנה, לפיו מחד תקופת האכשרה הנדרשת מהעובד היא קצרה יותר, ומאידך ימי העבודה העולים על 25 יום אינם מובאים בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה אינו חורג ממתחם הסבירות.

תקנה 5 מטיבה עם מבוטחים רבים בכך שהיא מקצרת את תקופת האכשרה לעובדים שעבדו הן בעובדים חודשיים והן כעובדים יומיים.

5. חישוב ימי עבודה לצורך "תקופת האכשרה"
למילה "יום" או "ימים" שנקט המחוקק {פרק ו2' לחוק הביטוח הלאומי} יש ליתן פירוש אחיד ועיקבי, ואין לשנותו על-פי ההקשרים, כך שבהקשר אחד "יום" הוא מונח קלנדרי ואילו בהקשר אחר באותו פרק עצמו "יום" הוא פרק זמן שאינו עולה על 8 שעות ושעות עודפות על פני 8 שעות, נחשבות כיום נוסף.

הוראות סעיף 161 לחוק קובעות כי תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה תהיה מספר הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח.

הכלל הוא איפוא, כי החישוב של ימי אכשרה ייעשה על-פי יום עבודה אחד של עד 8 שעות לכל יום עבודה קלנדרית, מבלי לקחת בחשבון עבודה בשעות נוספות, במשמרות וכו', כיום נוסף.

כמו-כן, משעובד מבוטח שעות נוספות באותו יום והמעביד אינו משלם דמי ביטוח על יותר מיום אחד יש לחשב רק יום אחד בחישוב ימי העבודה {דב"ע נו/ 02-33 דניאל זיו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(3), 11 (14.10.97) (להלן: "עניין דניאל זיו")}.

בעניין דניאל זיו נקבע כי עובד הוראה, שעבודתו מחולקת להוראה פרונטלית ולעבודת הכנה ובדיקת מבחנים מהו הדין כאשר מורה מועסק חלק מהזמן בהוראה פרונטלית וחלק מהזמן בהכנת שיעורים ובדיקת מבחנים? כאשר שכרו משולם על-פי שעות ולא נקבעה חלקיות המשרה?

סעיף 161 לחוק קובע כמבחן לקביעת דמי אבטלה, ימים "... שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה...", היינו - מספר הימים שעבד ועבורם שולמו דמי ביטוח, ולא מספר הימים בהם נכח המבוטח במקום העבודה, היינו: עסק בהוראה פרונטלית.

סעיף 161 לחוק עוסק בימי עבודה ואינו מחייב שימי העבודה יהיו ימי עבודה במפעל. כיום, יש עובדים רבים המועסקים מחוץ למפעל. יש להתחשב בתופעה זו ולחשב כימי עבודה גם עבודה שבוצעה מחוץ למפעל ועליה שולמו דמי ביטוח.

כשמדובר במורה הכלל הוא, כי יש לקבוע את היקף עבודתו של המורה על-פי חלקיות המשרה. חלקיות המשרה כוללת את השעות הפרונטליות וכן את שעות העבודה שהמורה עובד בביתו.

במקרה הנדון, המעביד לא הודיע למוסד, כי המשרה של המערער היתה משרה חלקית וגם לא הודיע על חלקיות המשרה של המערער. בנסיבות כאלה ייעשה חישוב ימי העבודה של המערער על-פי ימי ההוראה הפרונטלית ובנוסף מספר השעות מעבר לשעות הוראה פרונטלית, עבורן קיבל המורה שכר, ועליו שולמו דמי ביטוח לאומי, בימים שלא עסק בהוראה פרונטלית {מספר השעות יחולק ב- 8 וכל 8 שעות יהוו עוד יום עבודה}.

עם-זאת, מספר הימים בחודש על-פי חישוב זה אינו יכול לעלות על 25 ימים בחודש, היינו: חודש עבודה מלא.

בנוסף, תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) אינן מתייחסות לימי אכשרה בגין עבודה על-פי תוצרת.

ב- ב"ל (ת"א) 62841-03-14 {רז סלהוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.06.15)} נקבע כי אין חולק שהתובע סגר את העסק העצמאי שלו לאחר תקופה של פחות מ- 12 חודשים.

המשמעות של ה"תקופה המיוחדת" של המבוטח המיוחד, היא כי רואים את המועד הקובע לזכאות כאילו זה היה במועד פתיחת העסק העצמאי, בנוגע לדרישות ל"תקופת אכשרה".

תכלית ההוראה לעודד מובטלים לפתוח עסקים עצמאיים מבלי לחשוש לגבי הפסד דמי אבטלה אם העסק לא יצליח.

בהתאם, יש לראות את הדרישה לתקופת אכשרה כאילו הזכאות היתה נבחנת עת פתח התובע את העסק העצמאי שלו - בחודש נובמבר 2011, אז הוא היה מבוטח כ"חייל" ולא היתה נדרשת תקופת אכשרה נוספת.

6. עבודה בהתנדבות
ב- ב"ל (ת"א) 33347-12-13 {אבישי שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.15)} נקבע כי החוק נועד להעניק רמת חיים מינימלית למי שלא עולה בידו למצוא פרנסה. עבודה בהתנדבות שאינה כרוכה בתשלום שכר, מכניסה את המתנדב לגדר של "מובטל" במשמעות תכלית החוק. אלא שבכך לא סגי.

יש לבחון אם עבודת ההתנדבות היא אמיתית אם לאו. יש לבחון אם ה"מתנדב" אינו מקבל שכר או שווה שכר תמורת עבודתו. המתנדב צריך להיות זמין לכל הצעת עבודה שניתנת לו. המתנדב אינו רשאי לראות עצמו מחוייב כלפי מעסיקו להמשיך לעבוד אצלו.

מעבר לכך, עבודתו של המתנדב אצל מעסיקו אינה יכולה להיות כרוכה בטענה לזכאות לשכר עבודה מן המעסיק או בתביעה לשכר עבודה ממנו.

מתנדב שמתקיימים בו כל אלה הוא מתנדב "אמיתי", הזכאי לדרוש דמי אבטלה.

עצם הרישום של דורש העבודה בלשכת שירות התעסוקה במדור אבטלה מעיד, לכאורה, על-כך, כי דורש העבודה הרשום בלשכת התעסוקה במדור זה, הוא מחוסר עבודה המוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו {סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי} חזקה זו קיימת כל עוד לא הוכח ההפך.

7. "קיבל פטור"
ב- ב"ל (ת"א) 34653-05-12 {רצון רחמונוב (רחמינוב) מבשרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.02.15)} נקבע כי סעיף 160(א) לחוק קובע כי אחד התנאים המקדמיים לזכאות לדמי אבטלה הוא שמלאו למובטל 20 שנה.

סעיף 160(ג) לחוק מחריג תנאי זה וקובע כי מובטל שגילו בין 18 ל- 20, שהשלים את תקופת האכשרה והוא המפרנס היחיד של משפחתו או שיש לו ילד ועיקר פרנסתו של הילד עליו, יראו אותו כזכאי לדמי אבטלה.

חריג נוסף קבוע בתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) לפיו לעניין סעיף 160 לחוק, אדם שמטעמי בריאות, משפחה, חינוך או התיישבות ביטחונית, או מטעמים הקשורים בצרכי המשק הלאומי, קיבל פטור משירות ביטחון או ששירותו נדחה, יהיה זכאי לדמי אבטלה, אף אם טרם מלאו לו 20 שנה.

במקרה הנדון, התובעת מודה כי אינה עונה על תנאי הזכאות שבסעיף 160(ג) לחוק, משום שלא היתה המפרנסת היחידה של משפחתה, אך לטענתה יש לראותה כאדם שקיבל פטור משירות סדיר בצה"ל מטעמי משפחה, לפי תקנה 4 הנ"ל.

בית-הדין דחה טענה זו. מלשון תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) עולה שרק אדם שקיבל פטור מהטעמים המנויים בה זכאי לדמי אבטלה בטרם מלאו לו 20 שנה. אין לקרוא את התיבה "קיבל פטור" כמתכוונת גם למי ש"היה יכול להיות זכאי לפטור", לכאורה.

ראשית, הסמכות למתן פטור נתונה לשר הביטחון ובית-הדין אינו מחליף אותו.

שנית, שאלת הזכאות לקבלת פטור נבחנת לפי מצבו של המבקש בעת בקשת הפטור ואין מקום לבחון את עניינו בדיעבד ולקבוע כי יכול היה להיות זכאי למספר סוגי פטורים, מכיוון שבחינה כזו היא ספקולציה.

מעבר לנדרש, סעיף 36(1) לחוק שירות ביטחון קובע כי שר הביטחון רשאי לקצר שירות ביטחון או לפטור מממנו, מהטעמים הרשומים בסעיף, בין-היתר מטעמי משפחה. מתן הפטור מכוח סעיף זה הוא בגדר רשות ומכאן שמעולם לא היה מובטח לתובעת, והסעיף אינו רלוונטי לענייננו; סעיפים 39(א) - (ב) לחוק שירות ביטחון קובעים חובת פטור לאישה נשואה, הרה או אם לילד. התובעת עדיין לא היתה נשואה, הרה או אם לילד בעת שקיבלה את הפטור מטעמי הכרה דתית, ולכן כלל לא היתה זכאית לפטור מכוח סעיף זה.

התייחסות לתובעת כאל מי שפטור זה היה חל עליה בלאו הכי בשל מצבה המשפחתי היא ספקולטיבית.

אין ראיה שהמיועדת לשירות ביטחון רשאית לבחור איזה סוג פטור יחול עליה וספק אם אפשרות זו קיימת. מכל מקום, מרגע שהתובעת קיבלה קודם את הפטור מטעמי הכרה דתית ורק לאחר-מכן נישאה והרתה, לא ניתן להתייחס אליה כאילו בהכרח יכול היה לחול עליה פטור נוסף, מטעמי משפחה.

חוק שירות ביטחון אינו מקנה למיועדת או למשרתת שירות ביטחון זכאות למספר "פטורים חלופיים". מרגע שהתובעת קיבלה פטור מטעמי הכרה דתית נסתם הגולל על כל אפשרות אחרת, עתידית או בדיעבד.

היא איננה יכולה לטעון למקח טעות, לבטל את הפטור שניתן מטעמי דת ולקבל תחתיו, או בנוסף לו, פטור מטעמי משפחה, באופן שיקנה לה זכאות לדמי אבטלה.

8. עצמאי
ב- ב"ל (חי') 52540-07-11 {יצחק טולדנו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.07.14)} נקבע כי מצב בו אדם לא קיבל דמי אבטלה להם היה זכאי בתוך 12 חודשים מאז שנרשם כדורש עבודה רק מאחר והפך להיות עובד עצמאי, קרי, הפך לעובד עצמאי לאחר התאריך הקובע אזי יהיה זכאי לקבל דמי אבטלה.

במקרה של התובע הפך לעובד "עצמאי" לפני התאריך הקובע ובטרם נרשם כדורש עבודה. וגם מהמילים "שב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת", כלומר חזר להיות מובטל כמקודם בטרם נהיה לעובד עצמאי. התובע לא שב והפך מובטל שהרי קודם שהפך עובד "עצמאי", היה עובד שכיר ולא מובטל בתוך התקופה המיוחדת.

9. שכיר-יום
ב- ב"ל (נצ') 34145-05-12 {מאזן אסעד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.08.13)} נקבע כי סעיף 160 לחוק קובע כי מובטל זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו.

תקופת האכשרה נקבעה בסעיף 161 לחוק. ימי אכשרה מוגדרים כימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, אשר נצברו בתוך 540 הימים שלפני "התאריך הקובע", אלא שהסעיף קובע הוראות שונות בעניין תקופת אכשרה, בהתאם לשאלה אם מדובר בעובד ששכרו מבוסס על בסיס יומי {"שכיר-יום"} או אם מדובר בעובד שאינו "שכיר-יום".

בעניינו של "שכיר-יום" - יש צורך בצבירת 300 ימי אכשרה שהיו בגדר ימי עבודה, בתוך 540 הימים שלפני "התאריך הקובע".

עובד שאינו "שכיר-יום" אמור לצבור 360 ימי אכשרה {שאינם דווקא ימי עבודה בפועל} בתוך 540 הימים שלפני התאריך הקובע.

התאריך הקובע, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ- 1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה ובלבד שחלפו לפחות 12 חודשים מה- 1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת.

סעיף 161(ג)(3) לחוק, קובע כי במניין תקופת האכשרה יובאו בחשבון גם ימי מחלה, שבעדם זכאי העובד לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976.
סעיף 162(2) לחוק קובע כי תקופת ההתייחסות בת 540 הימים שבה אמורה להיצבר תקופת האכשרה, תוארך בימים נוספים אם לא נצברה תקופת אכשרה בגלל תאונה או מחלה, עד 180 ימים.

כאמור לעיל, תקופת האכשרה נקבעת על-פי מספר הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נאי הזכאות (סעיף 160 לחוק)