botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

הכנסה לעניין דמי ביטוח - הכנסות פטורות מדמי ביטוח (סעיף 350 לחוק)

1. הדין
סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן:

"350. הכנסות פטורות מדמי ביטוח (תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ו (מס' 6), התשס"ג (מס' 4), (מס' 6), התשס"ד (מס' 10), התשס"ה, התשס"ו (מס' 2), התשס"ז (מס' 11), התשס"ח (מס' 4))
(א) לעניין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה:
(1) גמלה לפי חוק זה, למעט דמי לידה וגמלה לשמירת הריון המשתלמים לפי פרק ג' למעט דמי פגיעה לפי פרק ה' ולמעט גמלה לפי פרק ח' או פרק י"ב;
(2) גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה;
(3) תגמול נכות או שאירים המשתלם למבוטח מכוח חוק של מדינת חוץ שאישר השר לעניין זה כחוק תגמולים;
(4) תגמולים לפי חוקי תגמולים אלה:
(א) חוק הנכים;
(ב) חוק משפחות חיילים;
(ג) חוק המשטרה;
(ד) חוק נכי המלחמה בנאצים;
(ה) חוק נכי רדיפות הנאצים;
(ו) חוק נפגעי פעולות איבה;
(ז) חוק התגמולים לחסידי אומות העולם, התשנ"ה- 1995;
(ח) חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992;
(ט) חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994;
(5) תגמולים לפי סעיפים 63ז ו- 63ח לחוק שירות המדינה;
(6) הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף 125ב לפקודת מס הכנסה, שאינה הכנסה לפי סעיף 373א, וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף 125ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה;
(7) הכנסה מדמי שכירות שחלות עליה הוראות סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, הכנסה מדמי שכירות מחוץ לישראל שחלות עליה הוראות סעיף 122א לפקודת מס הכנסה והכנסה שאינה הכנסה מעבודה כעובד או בעובד עצמאי, הפטורה ממס לפי כל דין, למעט הכנסה מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א), ולמעט הכנסה שיקבע שר האוצר, בהסכמת שר הרווחה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת;
(8) סיוע הניתן לניצול השואה לפי הרישה של סעיף 4(4) לחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006;
(9) גמול תעסוקה המשתלם למשתקם לפי הוראות חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז-2007.
(ב) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כל חוק אחר כחוק תגמולים לעניין סעיף זה."

2. כללי
מחוקק-המשנה, במודע, כלל בחריגים ל"הכנסה", שבתקנות הגדרת הכנסת נכה, רק הכנסה הפטורה מדמי ביטוח לפי פסקה (1) שבסעיף-קטן (א) לסעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי {כלומר - רק גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי} ולא כלל בחריגים ל"הכנסה" את ההכנסות מהמקורות האחרים המנויים בסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי, כדוגמת תגמול לפי חוק התגמולים, שהוא אכן פטור מדמי ביטוח לפי סעיף 350(א)(4)(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

מכאן, שלא ניתן לקבוע כי התגמול יוצא מגדר "הכנסה" לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי {ב"ל (נצ') 1968/98 {מאיר בוגנים נ' המוסד לבטוח לאומי, תק-עב 99(1), 322 (1999)}.

בסעיף 350 לחוק נמנות ההכנסות לרבות הגמלאות הפטורות מתשלום דמי ביטוח. גמלת דמי אבטלה לא רק שאינה נמנית עליהן, אלא על-פי סעיף 348(ד) לחוק הביטוח הלאומי, היא נמנית במפורש על ההכנסות החייבות בדמי ביטוח, אם כי בשיעור אחיד מינימלי, ולא על-פי שיעורה כהכנסה.

החיוב בתשלום דמי ביטוח בשל תשלום דמי אבטלה על-פי סעיף 348(ד) לחוק הביטוח הלאומי מסוייג בסעיף 350(יא)(1) לחוק הביטוח הלאומי בסייג של תשלום דמי אבטלה בעד חודש מלא {עב"ל 1200/01 רן מרקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(1), 778 (2003)}.

סעיף 350(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי לעניין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה תגמולים לפי חוק הנכים, בעוד שהגדרת הכנסה בסעיף 270 לחוק הביטוח הלאומי היא הכנסה שמגיעים ממנה דמי ביטוח. מאחר ומדובר בתשלום שאין לשלם עליו דמי ביטוח, הרי שגמלה לפי חוק הנכים אינה נחשבת כהכנסה ואינה באה בחשבון לעניין קביעת הכנסה לצורך תגמול {ב"ל (ב"ש) 2994/04 רחמים כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(4), 4266 (2005)}.


3. הכנסות פטורות מדמי ביטוח - גמלת נכות - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (ב"ש) 2343/02 {דאובר דנה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 4522 (2003)} נדונה תביעה לקבלת גמלת נכות.

התובעת סובלת ממחלת קרוהן והוכרה כזכאית לקבלת גמלת נכות כנכה בשעור 100%. ביום 14.10.01, טענה התובעת בכתב תביעתה, כי החלה לעבוד בתל אביב והחל ממועד זה נשללה זכאותה לגמלה שכן לגרסת המוסד לביטוח לאומי, הכנסותיה עלו על 25% מהשכר הממוצע במשק ולא צומצמו לפחות ב- 50% במשך 90 הימים.

המוסד לביטוח לאומי כלל בשיעור שכרה, לצורך חישוב הצמצום בהכנסותיה, את הוצאות הנסיעה שקיבלה מידי חודש בחודשו ושפורטו בתלושי השכר שהוצגו מטעם התובעת.

לטענת התובעת אין לכלול את החזר ההוצאות הנסיעה בשכרה לצורך חישוב זכויותיה שכן מדובר בהחזר הוצאות ראלי היינו הוצאות של התובעת ממקום מגוריה באשדוד למקום עבודתה בתל-אביב לרבות שימוש באוטובוס פנימי ושימוש בכרטיס חודשי-חופשי. על-פי הפסיקה שצוטטה מפי התובעת בסיכום טעונותיה תוספת לשכר המשולמת בהתמלא תנאי כלשהו, אין לכלול אותה בחישוב השכר.

לטענת הנתבע, החישוב שנערך באשר לצמצום הכנסות התובעת נערך כדין בשים-לב להגדרת המושג "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. לרבות הגדרת "הכנסה" על-פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש). כמו-כן, טען הנתבע, כי יש לכלול החזר הוצאות נסיעה בשכרה של התובעת לצורך החישובים הנ"ל.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי החישוב צריך שיעשה על-פי שיעור 90% מהשכר הממוצע במשק וכך נערך בפועל על-ידי הנתבע.
בית-הדין קבע, כי יש לכלול את החזר הוצאות הנסיעה שקיבלה התובעת במשכורתה כחלק מ"הכנסה". עובדה זו עולה מהגדרת "הכנסה" על-פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) הכוללת גם החזר הוצאות. לא הוכח, כי מדובר בהכנסה הפטורה מתשלום דמי ביטוח. אומנם בית-הדין הכיר בהחזר הוצאות נסיעה ממשיות כסכום שאינו נכלל בשכר עבודה, אולם אין הלכה זו חלה במקרה הנדון כאשר מדובר בתביעה לגמלת נכות ובית-הדין פוסק בהתאם להוראות החוק והתקנות.

מעיון בתלושי השכר של התובעת עלה, כי גם בגין הוצאות הנסיעה ששולמו לתובעת, שולמו דמי ביטוח.

בסעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי פורטו הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח לרבות תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח). התובעת לא הפנתה לכל הוראה מיוחדת ממנה ניתן היה להסיק, כי הוצאות נסיעה פטורות מתשלום דמי ביטוח.

בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי פעל הנתבע כדין כאשר כלל בשכרה של התובעת גם את הוצאות הנסיעה.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבע, כפי שעלה מאופן חישוב הצמצום וההשתכרות, פעל על-פי הנוסחה שפורטה בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד-1984 וערך החישוב מתוך 90% מהשכר הממוצע במשק, כפי שטענה התובעת בסיכום טענותיה.

כמו-כן, מהאמור בנספח לכתב ההגנה עלה, כי התובעת אינה עונה להגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן לא הוכח, כי הכנסותיה צומצמו בין בבת-אחת ובין בהדרגה ב- 50% או יותר ועקב הליקוי. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחתה.
4. קיזוז דמי ביטוח בריאות מקצבת זקנה - התביעה נדחתה
ב- ב"ל (נצ') 2282/01 {עמנואל לפידות נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(2), 1213 (2002)} נדונה הסוגיה האם זכאי הנתבע לקזז מהקצבה המשולמת לתובע את דמי ביטוח הבריאות.

התובע הוא נכה צה"ל המקבל עקב כך תגמול ממשרד הביטחון {בסך של 491 ש"ח לחודש}. משרד הביטחון איננו מקזז מתגמול זה מאומה בגין דמי ביטוח בריאות.

בעבר, קיבל התובע גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע. הנתבע לא קיזז דמי ביטוח בריאות מגמלת הבטחת ההכנסה {לטענת הנתבע - דמי ביטוח הבריאות לא קוזזו בשל טעות}.

החל מיום 01.07.01, היה זכאי התובע לקבל מהנתבע, לאור גילו ומצבו הכלכלי, קצבת זקנה בתוספת של השלמת הכנסה. מאותו מועד, החל הנתבע לקזז מהסכום הכולל של הקצבה {קצבת זקנה עם השלמת הכנסה}, גם דמי ביטוח בריאות.

בית-הדין קבע, כי אדם המקבל קצבת זקנה בתוספת השלמה הכנסה - חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות בסכום המינימלי {סעיף 14(ה)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

לכן, הנתבע זכאי לקזז את דמי ביטוח הבריאות מכל גמלה או תשלום אחר {סעיף 14(י)(1) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לפיכך, התובע חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות בסכום המינימום המוגדר בסעיף 14(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והנתבע זכאי לקזז סכום זה מהקצבה המשולמת לתובע.

ועוד הוסיף בית-הדין, כי אם הנתבע לא היה מנכה מקצבתו של התובע את דמי ביטוח הבריאות בהתאם לאמור לעיל, הרי שממילא היה התובע חייב לשלם את דמי ביטוח הבריאות באותו סכום {סכום המינימום}, וזאת על-פי הוראת סעיף 14(ו) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. במקרה כזה - היה על משרד הביטחון לשלם לנתבע את דמי ביטוח הבריאות בעבור התובע, ומשרד הביטחון היה זכאי לנכות מהתגמול המשולם לתובע את דמי ביטוח הבריאות האמורים.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי הנתבע זכאי לנכות מקצבתו של התובע את דמי ביטוח הבריאות בשיעור "סכום המינימום" המוגדר בסעיף 14(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.