botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף לחוק הביטוח הלאומי

הפרקים שבספר:

התחשבות בנכות קודמת (סעיף 121 לחוק)

סעיף 121 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"121. התחשבות בנכות קודמת
על-אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באישור ועדת העבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה."

פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכויות השונות המוקנות על-ידי המחוקק למבוטח שנפגע בעבודה, לרבות הזכות לקבלת קצבת נכות ככל שעמד בתנאים הנדרשים לצורך כך. החוק מגדיר מה ייחשב כתאונת עבודה, כיצד יחושב בסיס השכר לצורך תשלום הגמלה וכיצד תיקבע הנכות; החוק והתקנות מכוחו אף מפרטים כיצד תיקבע דרגת נכות של מבוטח "אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה" {סעיף 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956; (להלן: "התקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות)"} ובאילו נסיבות ניתן יהא לבצע "צירוף נכויות", היינו לקבוע דרגת נכות מצטברת בגין יותר מתאונה אחת {סעיף 121 לחוק; סעיף 12 לתקנות}.

נקודת המוצא של החוק הינה לפיכך כי כל תאונת עבודה עומדת בפני עצמה, הן לצורך קביעת שיעור הנכות והן לצורך קביעת בסיס השכר לצורך תשלום הגמלה {עב"ל 13884-08-12 עמוס בוחניק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2014(4), 580 (2014)}.
מכאן שקיימת, ככלל וכפוף לאמור להלן, זכות לקבלת קצבת נכות בגין כל תאונת עבודה בנפרד, לפי שיעור הנכות שנקבע לגביה ובסיס השכר הרלוונטי לאותה תקופה.

ב- ב"ל (ת"א) 15800-06-14 {לידיה רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2015(2), 8223 (2015)} נקבע כי לפי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות נכות לנפגעי עבודה), קובעת כי הוועדה הרפואית תקבע את דרגת הנכות המצטברת רק לאחר שפקיד התביעות אישר שהתקיימו בנכה העבודה נסיבות כאמור בתקנה 12 - דהיינו, הצמצום בהכנסות, וכי רק לאחר שיקבע פקיד התביעות, כי אכן היה צמצום בהכנסות של לפחות 50 אחוז הבדיקה תועבר לוועדה רפואית לעניין הקשר הסיבתי בין צירוף הנכויות לירידה בהכנסות.

ב- ב"ל (חי') 1794/05 {מולכו יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 4060 (2008)} קבע בית-הדין כי סעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי בקביעת דרגת נכות מעבודה, אין להתחשב בפגיעה הקודמת מעבודה, אם אינה תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.

החריג לכלל זה, נקבע בסעיף 121 לחוק, המאפשר להביא בחשבון לצורך הגדלת דרגת נכות גם נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה.

תקנה 12 לתקנות, שהותקנה לפי סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי, מפרטת את הנסיבות בהן תובא בחשבון נכות קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק הנ"ל.

תכלית צירוף הנכויות רחבה יותר ממה שעשוי להשתמע מפירוש מילולי של הוראות החוק וכי תכלית זו היא לגרום לכך, שהנכה יקבל בסך הכל דרגת נכות לא נמוכה יותר אך לא גבוהה יותר מזו שהיתה נקבעת לו אילו נגרמו פגימותיו בתאונה אחת.

סעיף 121 לחוק הוא מורה הדרך לפרשנות הזכאות לדרגה המצטברת, ואילו תקנה 12 לתקנות הנ"ל משתלבת בפרשנות, כל עוד אין היא עומדת בסתירה להוראת סעיף 121 לחוק.

בעיקרו-של-דבר, יש לשים את הדגש לקיום התנאי הקבוע בתקנה 12(2), דהיינו הזכות לקצבה במקום מענק ופחות לדרישה בתקנה 12(1). לא הירידה בהכנסה היא העיקר, אלא לכל היותר הפגיעה הניכרת בכושר ההשתכרות, וזו תיקבע על-פי מכלול הנתונים העובדתיים ובראש ובראשונה מן המצב למעשה.

בסופו-של-דבר תכלית סעיף 121 היא לקרב עד כמה שאפשר את דרגת הנכות של מי שנפגע כמה פגיעות במספר תאונות, לדרגת הנכות שהיה זוכה לה, אילו נפגע באותן פגיעות בתאונה אחת. תכלית זו תוגשם במקרה זה בהעברת ההחלטה לוועדה, כדי שתחליט בעניין הדרגה המצטברת.

אשר לתקנה 12(2)(א) המציינת - "צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה: קצבה במקום מענק" - יש ליתן את הפירוש - הן כצירוף של מענק למענק והן כצירוף של מענק לקצבה {דב"ע מה/48-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב בלייברג, פד"ע יז 86, 89-88}.

כל פרשנות אחרת, כפי שעלולה להשתמע מהפירוש המילולי של התקנות, היא אולטרה וירס להוראות החוק ותכליתו הבאות לאפשר צירוף נכויות בצורה גמישה וליברלית.

תכלית סעיף 121 היא לקרב עד כמה שאפשר את דרגת הנכות של מי שנפגע כמה פגיעות במספר תאונות, לדרגת הנכות שהיה זוכה לה, אילו נפגע באותן פגיעות בתאונה אחת.

ב- ב"ל (ב"ש) 2547/03 {זיו צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(2), 2865 (2005)} קבע בית-הדין כי השאלה היא, האם כושר השתכרותו של התובע נפגע במידה ניכרת עקב אופיין המצטבר של נכויותיו.

מאז ומתמיד פרשו את התיבה "עקב" כמכוונת לקשר סיבתי בין העבודה ובין התאונה על תוצאותיה אך קשר סיבתי זה אינו חייב להגיע לבלעדיות.

בנוסף נפסק כי, קשר סיבתי מספיק בין "האופי המצטבר של הנכויות" ובין הפגיעה ב- "כושר ההשתכרות" אף אם לא פעל בלעדית.

ב- ע"ב (ת"א) 10555/98 {המוסד לביטוח לאומי נ' דוד פור, תק-עב 98(3), 5308 (1998)} קבע בית-הדין: "משלא מצאנו בהחלטה כל התייחסות למצבו הקודם של מר פור - חובה על הוועדה להתייחס לכך ובמידת הצורך (שיקבע על ידה על-פי מומחיותה) לערוך חשבון עובר-ושב כנדרש".